ההרצאה מתארת מחקר על פרק לא ידוע בתולדות מדינת ישראל, בו התבטאו ערכי הסיקסטיז ההיפיים בקהילה שהתיישבה במעלה ראש פינה.
ההרצאה התקיימה במסגרת כנס של מרכז צפת לחקר תרבויות וקהילות בגליל, המכללה האקדמית צפת, שהוקדש לזהויות גליליות. יו"ר המושב היתה אסיקה מרקס.
ראו למטה לינק למאמר מחקרי בנושא קרוב.
ההרצאה המוקלטת
לצערנו, סרטון זה צולם באופן חובבני, עם קיטועים… ובכ"ז – זהו התיעוד הזמין לצפיה:
תקציר
מהו מקור הדימוי הרוחני-אלטרנטיבי של ראש-פינה? במידה רבה הוא קשור לתולדות המושבה ההיפית הראשונה בישראל, שפעלה ברחוב העליון הציורי של המושבה החל משנות ה-1960. במעלה כביש תלול מרוצף-אבן, בין בתים נטושים, עצי בוסתן עתיקים ומי מעיין זורמים, התרחש פרק היסטורי בלתי-מוכר של אימוץ מקומי-ישראלי של תרבות-הנגד, במעין "בועה" מחוץ לזמן ולמקום הישראליים, ערב מלחמת ששת-הימים.
מחקרנו חשף את התשתית הפונקציונלית שנוכסה בידי המתיישבים ההיפיים, כמו גם את היתרון שמצאו בהעדר תשתיות מסוימות, שאיפשר את אורח-חייהם המיוחד. הסיפור ההיסטורי מורכב משלוש מערכות: הגל הראשון, בו התיישבו בראש-פינה העתיקה יחידים שפלשו למבנים ברוח הסקווטינג ההיפי, הגל השני, בו התבססה והעמיקה הפעילות האמנותית והרוחנית של הקהילה המתרחבת, והגל השלישי, בו האתר הפך ליעד תיירותי הממותג באמצעות נרטיב ציוני, תוך השתקת הפרק ההיפי-אלטרנטיבי. שמחת וותיקי המושבה על החייאת המבנים הנטושים הפכה במהרה לעוינות, ככל שזו שגשגה מעבר למשוער. בעקבות זאת, התפתח בהדרגה מאבק תודעתי סביב סמליותו של הרחוב העליון, שרוב מבקרי "מושבת הראשונים" באתר השחזור של ראש-פינה העתיקה אינם מודעים לו.
בהרצאה נציג את הדימוי הרוחני-אלטרנטיבי של ראש פינה כיום, ואת השורשים ההיסטוריים הלא-ידועים שלו. נעמוד על הזהויות הרוחניות השונות שאפיינו את ההתיישבות בראש פינה העתיקה וסביבה, ועל העימות בין הנראטיב הציוני-חקלאי-ממסדי לנראטיב ההיפי-רוחני.
