האם הרוחניות העכשווית ממוסחרת? ו...האם זה בעייתי, בעצם? בכתבה זו בירחון הרוחני-אלטרנטיבי "חיים אחרים" דנה רוח-מדבר בסוגיות אלה, לאור ביקורו של דיפאק צ'ופרה בישראל במסגרת סדנה שהעביר בארץ.
האם יש קשר בין העובדה שמיינדפולנס הפכה לאופנה במרחב התרבותי לבין ההכרה המדעית שזכתה לה? איך הפכה מיינדפולנס מפרקטיקה רוחנית לפרקטיקה מדעית מבוססת-ראיות? בהרצאה זו הוצג תהליך התפתחות השיח המדעי-רפואי אודות מיינדפולנס, בהקשר בלתי שגרתי: התבוננות בתופעה זו כחלק מתהליך תרבותי. אחת המסקנות המרכזיות היתה שעוצמת החילון והמיערוב של המדיטציה מנבאת את מידת ההתקבלות שלה בשיח המערבי.
בהרצאה זו הוצג השיח המדעי-רפואי על מיינדפולנס, בו מדיטציה זו הפכה לאופנה מקובלת ונחשקת. לצורך המחשת ההצלחה של המיינדפולנס - מוצגת אף השוואה למעמד של המדיטציה הטרנסצנדנטלית בשיח המדעי-רפואי.
חקר תרבות עכשווית מזמן הנכחה חריפה של המעורבות הרגשית והערכית של החוקרת בתוצאות מחקרה. מאחר שהניו אייג' הוא תרבות נגד, הוא מבקר גם את השיח האקדמי. לכן, כל ביקורת מלומדת כנגד הניו אייג' עומדת כנגד ביקורת "ראי" מצידו על השיח המחקרי.
האם יש מקום לרוחניות בעולם העסקים, או שמא השניים בהכרח סותרים זה את זה? בכתבה זו, שפורסמה בגיליון מיוחד של דה-מארקר על ניהול פורץ דרך, מנתחת רוח-מדבר מזווית מחקרית ביקורתית את הסתירה, ומבהירה כי זוהי סתירה לכאורה.
בדף זה מצויים: 1. רשימה מרוכזת של טקסטים וסרטונים הקשורים בפרוייקט מחקר של פרופ' מריאנה רוח-מדבר שפירא וד"ר עמרי רוח מדבר, אודות ביצועיו וגלגוליו העכשוויים של הפיוט "אם ננעלו". 2. קישורים לתיאור התוצרים של פרוייקט המחקר – שני מאמרים ושתי הרצאות בכנסים.
כן, "אם ננעלו" מסמל מזרחיות. אבל מהי מזרחיות? האם זו יהדות תימן המסורתית, אולי אפילו הדתית? האם זו תימן הדומה להודו האקזוטית? האם מדובר על סמל של "האחר" המיסטי/רוחני (כבר אמרנו הודו...)? ואולי בכלל מדובר על סמל של קבלה, עוד "אחר" עכשווי שמתברר כדומה לכל ה"אחרים" האחרים, כולל "המזרח האחר"... במאמר זה אנו עוקבים אחר תהליך השינוי של "אם ננעלו" כסמל, שמסמל בכל פעם דברים שונים. הפיוט עבר - מסתבר - דרך ארוכה, מחיקה של יהדות תימן המסורתית אל המרחב האוניברסלי והרוחני-אלטרנטיבי העכשווי.
הפיוט "אם ננעלו" זכה לעיבודים מוסיקליים פופולריים אחדים בעשורים האחרונים. עיבודים אלה מעוררים שאלות - ומניקים תשובות שונות - בנוגע לאותנטיות, זהות, מסורת ועוד. כל אחד מהם מגלם אופן התמודדות אחר עם המצב הפוסטמודרני. המאמר מציג שלושה מודלים שונים של יחס לחומרים מסורתיים, שמהווים דרכי התמודדות שונות עם הבעיות של פרטים ביחס לשאלות אלה.
עבור המערב, המזרחי הוא אובייקט להשלכת מאוויים ופנטזיות. כך גם בהקשר הרוחני: האוריינטליזם הניו אייג'י מעצב את "המזרח" (ובפרט הודו) כרוחו, בתור תרבות "אחרת" משמעותית. תהליך דומה עובר על הקבלה, כ"אחרת" של המערב. הרצאה זו מציגה את המפגש בין "המזרח" לבין הקבלה בגרסה תימנית (גם היא "מזרח") - באמצעות בחינת ביצועים עכשוויים של הפיוט "אם ננעלו".
הרצאה זו עסקה בניאו-שמאניזם בישראל, אבל... בעצם, איך אפשר לתאר את הניאו-שמאניזם בישראל אם לא ברור מהו ניאו-שמאניזם? ואכן מתברר שהמונח כלל איננו ברור. ההרצאה דנה במונח ובפרובלמטיזציה שלו, בשאלת היחס בין שמאניזם לניאו-שמאניזם, בחיפוש אחר המכנה המשותף של תופעות "שמאניות", ועוד.