כיצד מספרים בשיח הרוחני את סיפור העבר? כיצד הם מתארים את הגוף האידיאלי? ומה הקשר בין תפיסות הזמן לבין דימויי הגוף ברוחניות הניו אייג' (וברפואה האלטרנטיבית/משלימה)? תשובות לשאלות אלה הוצגו בהרצאה בכנס האגודה האנתרופולוגית הישראלית. טענות אלה הופיעו גם במחקרים שפרסמה רוח-מדבר שפירא.
הרצאה זו (כחצי שעה, באנגלית) סוקרת וממפה את מגוון הדרכים בהם נפגשים העידן החדש (New Age) והיהדות. השם המלא של ההרצאה היה: "רוחניות יהודית בעידן החדש - תופעות יהודיות-ישראליות עכשוויות הצומחות במפגש עם תרבות העידן החדש". מוצגים עשרה "טיפוסים" של מפגשים כאלו, עם דוגמאות רבות, תוך הצגת רקע תיאורטי רלוונטי ודיון במאפיינים ובמגמות של מרחב מתהווה ומגוון זה, ובין היתר בתהליך האקזוטיזציה של היהדות במרחב הניו אייג'י.
מאמר יסודי מקיף זה (כ-12000 מילים) סוקר וממפה את מגוון הדרכים בהם נפגשים העידן החדש (New Age) והיהדות, בישראל. מוצגים עשרה "טיפוסים" של מפגשים כאלו, עם דוגמאות רבות, תוך הצגת רקע תיאורטי רלוונטי ודיון במאפיינים ובמגמות של מרחב מתהווה ומגוון זה, ובין היתר בתהליך האקזוטיזציה של היהדות במרחב הניו אייג'י.
מאמר יסוד זה (כ-6500 מילים באנגלית) - שזכה לעשרות ציטוטים מדעיים - סוקר וממפה את צומת המפגש בין העידן החדש (New Age) לבין יהדות, בישראל. מוצגים מרחבי המפגש היהודי-ניו-אייג'י, עם דוגמאות רבות, ונדונה השאלה - הכיצד מרחב משגשג ותוסס שכזה חומק מעין המחקר.
תרבויות רבות חולקות את הגעגוע אל העבר הרחוק והאידיאלי - אל גן העדן האבוד. מה מייחד את תפיסת זמן העבר של רוחניות הניו אייג', ובפרט בגרסתה היהודית/ישראלית? כיצד מסופרת ההיסטוריה היהודית והאנושית בשיח רוחני זה?
בערך אנציקלופדי זה מוצג אחד מנושאי המומחיות המחקריים של רוח-מדבר שפירא: זירת המפגש בין היהדות לרוחניות הניו אייג'. הוא כולל דוגמאות והמחשות אחדות לתופעות הנוצרות במפגש זה, כגון רייקי יהודי, שמאניזם יהודי, ג'ובו, גרסאות רוחניות אלטרנטיביות עכשוויות של הקבלה והחסידות.
"ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּעִיר לָמוֹ" (דברים לג 2) אומרים שממזרח נפתחה הטובה עבור המערב המודרני. כבר חוקר הדתות הנודע, מירצ'ה אליאדה, חשב שהמערב יוכל להיגאל מהמשבצת הפתטית שנקלע (נכלא?) אליה, אם רק ישכיל להיפגש עם המזרח, להתמזג איתו, להיפתח להפריה מצידו. היה זה הסוציולוג הבריטי קולין קמפבל שהציע ב-1999 לראשונה את תזת "מזרוח המערב" (Eastenization of the West), לפיה החזון של אליאדה מתגשם בימינו ממש. [...] ואף על פי שתיזת המזרוח הייתה משכנעת מאוד, ולמרות שרק ניסחה באופן מסודר מה שרבים חשבו והאמינו מזה כבר, מוסכם בין החוקרים שהיא מכילה בעיות קשות [...]
המסעות הרוחניים של יהודים-ישראלים למזרח הרחוק אינם רק מספקים חוויות ותגליות, אלא שחזור משמעות, מענה לשאלות החיים, ועיצוב של זהות ודרך-חיים. באופן מפתיע, חלק מהמסעות מובילים לאימוץ של המסורת היהודית. מדוע-וכיצד ישראלים חילוניים, שלא מצאו בעבר עניין בנושאים רוחניים או בהיבטים רוחניים של מסורתם המוּלדת, מגלים לאחר מסעם שהרוחניות היהודית רלוונטית לחיפוש המשמעות שלהם? המאמר עורך דיון ביקורתי בתיזת המיזרוח (לפיה מתחולל שינוי פרדיגמטי עמוק במערב), שמוביל למסקנה כי המזרח איננו אובייקט התשוקה האמיתי של המערביים והישראלים, אלא הוא מהווה אובייקט להשלכת האי נחת, התשוקות והדימויים המערביים/ישראליים. היהדות, שעוברת תהליך של אקזוטיזציה במסגרת הניו אייג' הלוקלי, בדומה למזרח הרחוק ברוחניות הגלובלית, מתאימה את עצמה למודל המדומיין הנכסף שלהם. המאמר (כ-8500 מילים באנגלית) נכלל באנתולוגיה בנושא "החיפוש אחר משמעות בסצינה התרבותית הישראלית", בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, בעריכתן של עפרה מייזלס ופנינית רוסו-נצר.
מאמר זה בוחן את התרומה המיוחדת של המסע למזרח לזהותם היהודית וליחסם לדת של תרמילאים ישראלים. במסגרתו, מוצגת תיזת "מזרוח המערב" ונסקר מגוון רחב של ביקורות על התיזה. ביקורות אלה משמשות בתורן לניתוח התהליכים שעוברת הזהות היהודית-ישראלית, בעקבות המפגש עם הדתות בהודו (ובמזרח הרחוק בכלל). אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה. אִלְמָלֵא הִיא, לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת. וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה. וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן, תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה. (קטע הסיום לשיר "הדרך לאיתקה", קוואפיס)
מדוע ולשם מה צריך/ה היהודי/ה העכשווי/ת את הודו? כיצד הודו עוזרת ליהודים למצוא משמעות רוחנית בחייהם? מה מסייע לשיקום מערכת היחסים הרעועה של ישראלים עם זהותם היהודית-דתית/רוחנית? בהרצאה זו, מתוארת המשיכה המיוחדת של יהודים ישראליים למסעות רוחניים בהודו, והתהליך שהם עוברים בעקבות מסעות אלה ביחסם כלפי המסורת היהודית.