כתבת טלוויזיה על מריאנה רוח-מדבר, בעיקר בתפקידה כעורכת טקסי נישואין יהודיים אלטרנטיביים. את הכתבה הכינו חני בר לב ורותי ויגיסר ב-2008, והיא שודרה בערוץ המקומי (השרון) 98.
כתבת ראיון על תפיסותיו הרוחניות האישיות של דב אלבוים, לרגל יציאת ספרו "מסע בחלל הפנוי". הכתבה, שכתבה רוח-מדבר, התפרסמה בכתב העת הרוח-אלטרנטיבי "חיים אחרים".
יום עיון ייחודי זה הפגיש בין מחקר ומעשה בתחום החדשני של פסיכותרפיה יהודית רוחנית בישראל. הוא התקיים במסגרת פרוייקט המחקר בהובלת פרופ' מריאנה רוח-מדבר שפירא ופרופ' עפרה מייזלס, כחלק מפרוייקט מחקר בינלאומי ורב-תרבותי בתחום פסיכותרפיה רוחנית. (ר' קישורים בדף.) ביום העיון התקיימו הרצאות מבוא ופאנל סיכום שתועדו בוידאו. כמו כן התקיימו בו מעגלי שיח.
"יְהַוֶּה עֱזוּז וְגִבּוֹר יְהַוֶּה אִישׁ מִלְחָמָה קוּמָה יְהַוֶּה וִיפֻצּוּ אוֹיְבֶיךָ וִינֻסּוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. [מתוך ""ההולכי בחושך"" ליונתן רטוש.]" שתי תנועות ישראליות פגאניות במאה האחרונה מעלות על נס פנתיאון אלים עתיק. מה ההבדל ביניהן? בהרצאה זו הצגנו קווי דמיון ושוני ביחס לאלוהויות בשתי התנועות.
האם הניו אייג' הוא דת? האם הוא תופעה חילונית? האם ייתכן שיש "דת חילונית"? שאלות אלו נדונו בהרצאה בכנס שכינס יחדיו אנשי אקדמיה, הוגים ואישי ציבור שונים, לדיון בהגדרות והמשגות של תופעות היברידיות ועמומות. ההרצאה עסקה בהגדרות של "דת", בשיחים האמי והאטי, בסוגיות של תיוג בשדה הניו אייג', בשאלת מהות ה"חילוניות", בהיתכנות של "דת חילונית", בהגדרת "רוחני שאינו דתי" (SBNR), ועוד. בנוסף, טענה ההרצאה לטשטוש המתקיים בין הגדרות והמשגות במסגרת הרוחניות האלטרנטיבית, וניתחה את המוטיבציה ליצירת טשטוש זה.
במחקר זה (כ-10,500 מילים) מוצג מחקר משווה בין שתי תנועות ישראליות פגאניות מן המאה האחרונה: תנועת הכנענים והתנועה הניאו-פגאנית. נחשפים קווי דמיון מפתיעים כמו גם הבדלים בולטים, תוך התמקדות בשאלות של אדמה, זהות, פוליטיקה, מגדר ועוד. בסוף המאמר מופיעה טבלת סיכום ההשוואה.
הרצאה מוקלטת זו נישאה בערב לכבוד השקת ספרה של סמדר שרלו "מי הזיז את היהדות שלי? יהדות, פוסטמודרניזם ורוחניות עכשווית" (בהוצאת רסלינג). הערב התקיים בכ"א סיוון תשע"ו 27/06/2016 במתן (מכון תורני לנשים) ברעננה.
"ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּעִיר לָמוֹ" (דברים לג 2) אומרים שממזרח נפתחה הטובה עבור המערב המודרני. כבר חוקר הדתות הנודע, מירצ'ה אליאדה, חשב שהמערב יוכל להיגאל מהמשבצת הפתטית שנקלע (נכלא?) אליה, אם רק ישכיל להיפגש עם המזרח, להתמזג איתו, להיפתח להפריה מצידו. היה זה הסוציולוג הבריטי קולין קמפבל שהציע ב-1999 לראשונה את תזת "מזרוח המערב" (Eastenization of the West), לפיה החזון של אליאדה מתגשם בימינו ממש. [...] ואף על פי שתיזת המזרוח הייתה משכנעת מאוד, ולמרות שרק ניסחה באופן מסודר מה שרבים חשבו והאמינו מזה כבר, מוסכם בין החוקרים שהיא מכילה בעיות קשות [...]
המסעות הרוחניים של יהודים-ישראלים למזרח הרחוק אינם רק מספקים חוויות ותגליות, אלא שחזור משמעות, מענה לשאלות החיים, ועיצוב של זהות ודרך-חיים. באופן מפתיע, חלק מהמסעות מובילים לאימוץ של המסורת היהודית. מדוע-וכיצד ישראלים חילוניים, שלא מצאו בעבר עניין בנושאים רוחניים או בהיבטים רוחניים של מסורתם המוּלדת, מגלים לאחר מסעם שהרוחניות היהודית רלוונטית לחיפוש המשמעות שלהם? המאמר עורך דיון ביקורתי בתיזת המיזרוח (לפיה מתחולל שינוי פרדיגמטי עמוק במערב), שמוביל למסקנה כי המזרח איננו אובייקט התשוקה האמיתי של המערביים והישראלים, אלא הוא מהווה אובייקט להשלכת האי נחת, התשוקות והדימויים המערביים/ישראליים. היהדות, שעוברת תהליך של אקזוטיזציה במסגרת הניו אייג' הלוקלי, בדומה למזרח הרחוק ברוחניות הגלובלית, מתאימה את עצמה למודל המדומיין הנכסף שלהם. המאמר (כ-8500 מילים באנגלית) נכלל באנתולוגיה בנושא "החיפוש אחר משמעות בסצינה התרבותית הישראלית", בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, בעריכתן של עפרה מייזלס ופנינית רוסו-נצר.
מאמר זה בוחן את התרומה המיוחדת של המסע למזרח לזהותם היהודית וליחסם לדת של תרמילאים ישראלים. במסגרתו, מוצגת תיזת "מזרוח המערב" ונסקר מגוון רחב של ביקורות על התיזה. ביקורות אלה משמשות בתורן לניתוח התהליכים שעוברת הזהות היהודית-ישראלית, בעקבות המפגש עם הדתות בהודו (ובמזרח הרחוק בכלל). אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה. אִלְמָלֵא הִיא, לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת. וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה. וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן, תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה. (קטע הסיום לשיר "הדרך לאיתקה", קוואפיס)