מאמר: מפת הדרכים של היהדו(יו)ת הישראלי(ו)ת בעידן החדש

השילובים המתהווים של רוחניות העידן החדש ויהדות לובשת צורות רבות: תקשור עם דבורה הנביאה, ריפוי בשופר, קואצ'ינג יהודי, טנטרה בהשראת האר"י (מקובל בן המאה ה-16), שמאניזם עברי, וכן הלאה. מגמה זו תורמת להתחדשות מפת הדרכים ליהדות בישראל.
המאמר סוקר את המפגשים של הניו אייג' עם היהדות, ומנתח את הפיתוי הטמון בהם לישראלים יהודים, ההשפעה הפוטנציאלית שלם על מגזרים רחבים יותר של האוכלוסיה, והכרסום בגבולות המפרידים בין ניו אייג' יהודי לבין המיינסטרים הישראלי.
המאמר טוען כי, באופן פרדוקסלי, ככל שהתופעות האלה נתפסות כאלטרנטיביות יותר ליהדות הקונבנציונלית, כך הן יוצרות קשר רגשי אותנטי עז יותר אל היהדות. רק אחרי שרוחניות הניו אייג' עוברת תהליך של אקזוטיזציה, ישראלים ניו אייג'יים מתחברים אל היהדות המסורתית יותר ומוצאים בה את ביתם הטבעי, האותנטי והרצוי.

תקציר המאמר כפי שמופיע במאגר המאמרים של מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי:
המאמר עוסק במגוון רחב של טקסים חגיגות ופרקטיקות המחברות בין עולמות הניו אייג' (עידן חדש) לבין יהדות בישראל.
מאמר זה כופר בהנחה הרווחת שהתופעות הללו שוליות ואינן אטרקטיביות עבור ציבורים נרחבים, דרך תיאור היבטים רבים של התופעה, ודיון במידת ההשפעה שלה, יתברר כיצד הוליד המפגש עם הניו אייג' חיוּת ותכונה דתית־רוחנית יצירתית נועזת בזירה היהודית־ישראלית.
עוד מראה המאמר כיצד המפגש בין יהדות לניו אייג' חותר בעָצמה תחת הנחות וקטגוריות מקובלות בשיח הישראלי בנוגע לזהות ולמסורת. חתרנות זו נשענת על קולות גוברים של ערעור וביקורת אשר למפת הזהויות הדתיות בישראל, ואף מלוּוה בהצעת חלופות נועזוֹת לחלוקות ולקטגוריות המקובלות. הזירה הניו־אייג'ית היהודית־ישראלית, טוענת החוקרת, מתגברת על המגבלה החמורה שהוטלה בידי המונופול המקובל של האורתודוקסיה על כיוונים אפשריים של תהליכי המצאת המסורת היהודית. הניו אייג' היהודי־ישראלי מגלם התחדשות יצירתית של מסורת ישראל דה־פקטו בציבור הרחב.
החוקרת מציעה התבוננות חדשה במפת הדרכים ביהדות העכשווית בישראל, כזו שתכלול גם שרטוט ואפיון של המגמות שהניו אייג' היהודי־ישראלי מגלם, מוביל אותן ומשתתף בהן — מגמות שלרוב נשמטות מן הדיון הציבורי והאקדמי על אודות מפת הזהויות והזרמים היהודיים.
המאמר מצביע על קווי אופי, תכנים וערכים בולטים של השדה החדש, מברר מה קורה ל'יהדות' במפגש עם הניו אייג', מתייחס לשאלת ה'אותנטיות' של תופעות אלה, ומשרטט כמה מגמות וכיוונים של התפתחות בזירת המפגש בין יהדות לניו אייג', ועוסק בהשלכות של אלו על הזירה הרחבה יותר של מפת הזהו(יו)ת היהודי(ו)ת בישראל כיום.

בסקירה של תומר פרסיקו לאסופה, הוא מתייחס ישירות למאמר זה:
כפי שכותבת מריאנה רוח-מדבר במאמרה בקובץ, במהלך העשור שבו היא חוקרה את שדה הניו-אייג' בארץ אכן חלה בו "התייהדות" ניכרת. מרוחניות עכשווית גלובלית עברה ישראל לרוחניות עכשווית "גלוקלית", דהיינו כזו בעלת מאפייני עומק הדומים לתופעה הכללית במערב, אולם בגרסאות לוקליות, המתכתבות עם המסורת היהודית. כך למשל, תקשור ישויות רוחניות, תופעה פופולרית במעגלי הניו-אייג' העולמי, מתקיים גם בישראל, אולם כאן יתקשרו לא לוחמים אמיצים מיבשת אטלנטיס האבודה, אלא את המלאך רפאל או את דבורה הנביאה. רוח-מדבר מזהה "ניכוס גובר של היהדות ונינוחות רבה ביחס לניכוס זה", זאת לעומת ניכור או יראה שניתן היה למצוא בקרב ישראלים חילונים אשכנזים בעבר.