המסעות הרוחניים של יהודים-ישראלים למזרח הרחוק אינם רק מספקים חוויות ותגליות, אלא שחזור משמעות, מענה לשאלות החיים, ועיצוב של זהות ודרך-חיים. באופן מפתיע, חלק מהמסעות מובילים לאימוץ של המסורת היהודית. מדוע-וכיצד ישראלים חילוניים, שלא מצאו בעבר עניין בנושאים רוחניים או בהיבטים רוחניים של מסורתם המוּלדת, מגלים לאחר מסעם שהרוחניות היהודית רלוונטית לחיפוש המשמעות שלהם? המאמר עורך דיון ביקורתי בתיזת המיזרוח (לפיה מתחולל שינוי פרדיגמטי עמוק במערב), שמוביל למסקנה כי המזרח איננו אובייקט התשוקה האמיתי של המערביים והישראלים, אלא הוא מהווה אובייקט להשלכת האי נחת, התשוקות והדימויים המערביים/ישראליים. היהדות, שעוברת תהליך של אקזוטיזציה במסגרת הניו אייג' הלוקלי, בדומה למזרח הרחוק ברוחניות הגלובלית, מתאימה את עצמה למודל המדומיין הנכסף שלהם.
המאמר (כ-8500 מילים באנגלית) נכלל באנתולוגיה בנושא "החיפוש אחר משמעות בסצינה התרבותית הישראלית", בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, בעריכתן של עפרה מייזלס ופנינית רוסו-נצר.
במסגרת פרוייקט מחקר זה – על הנהייה אחר המזרח הרחוק – קיימים פריטים נוספים, כגון מאמרים אקדמיים בעברית ובאנגלית, מאמרון סמי-אקדמי ועוד. קישורים להלן.
"כל אברך צריך לידע, כי ע"י בואו אל הצדיק והרבי, נתודע לו, שהאוצר אין לו לחפש אצל הרבי רק בביתו, ויהי בנוסעו לביתו – שם יחפש ויחפור עד מקום שידו מגעת, ויגעת ומצאת תאמין כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו [ע"פ דברים ל 14], אצלו ממש. והבן." (ר' שמחה בונים מפשיסחא, שמחת ישראל, כה)
"כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה,ולפאתי מזרח, קדימה, עין לציון צופיה,
עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים…"
(מתוך "התקווה", ההימנון הישראלי, מאת נפתלי הרץ אימבר)
והשאלה היא: "לפאתי מזרח" או לציון?
תובנות מרכזיות
1. לנוכח ירידת הדתות המסורתיות, פרטים עומדים בפני שוקת שבורה: אובדן משמעות וערכים, קיטוע של זהויותיהם, וחוויה מועצמת של ניכור.
2. יהודים חילוניים ישראלים רואים ביהדות מסורת החסרה ברכיבים מהותיים, בדומה לדתות המערביות האחרות. לכן, כמו מקביליהם המערביים, הם נוהים אחר המזרח כחלק מחיפושם אחר משמעות, משום שההקשר האסייתי מספק להם אפשרות לראות בחיוב טקסים, אמונות ומטאפיזיקה.
3. המערב לא עבר תהליך מזרוח, בניגוד לרושם האפשרי. מתברר שאלמנטים ממסורות אסייתיות נבחרו באופן סלקטיבי ועוצבו מחדש כדי להתאם למסגרת מערבית, תוך התעלמות מהיבטים בעייתיים אחדים, וכך התאפשר שימור ההערצה למזרח המדומיין.
4. בדומה למזרח, היהדות נעשית לאובייקט להשלכת צרכיהם ותשוקותיהם של ישראלים, ומרחב שבו הם עשויים לחפש אחר משמעות. היהדות נעשית ל"מזרח החדש" שלהם. זוהי יהדות מדומיינת-מחדש, הדומה לעיצוב-מחדש המערבי של המסורות המזרחיות, המאופיינת בערכים ניו אייג'יים, המבצעים "ניו אייג'יזציה של היהדות".
5. המסע אל המקום המרוחק נחוץ כדי לספק את הצרכים הפנימיים. המאפיין הביקורתי הטבוע ביהודים-ישראליים/מערביים הוא שדחוף אותם אל האחר האסייתי המדומיין, במסע למציאת תשובות ולהקלה על המכאובים שהם חווים בכור מחצבתם.
בפרק המבואי שלהן, מתארות עפרה מייזלס ופנינית רוסו-נצר את הפרק של מריאנה רוח-מדבר שפירא כך:
"פרק 15, שנכתב בידי מריאנה רוח-מדבר שפירא, מתבונן באותה סצנה של רוחניות עכשווית, ודן בתופעה נפוצה וחשובה אחרת – זו של הפניה למזרח הרחוק ולמסורות האסייתיות כמקור למשמעות. הפרק מדגיש שתהליך זה כרוך במזרח מדומיין שנוצר מבחירה מוקפדת של ישראלים (ומערביים אחרים) של הדבקים אותם הם מאמצים ומעריצים מהמזרח המדומיין. בחזרתם לישראל, היהדות נעשות אובייקט להשלכה, והפרטים מעצבים מחדש את היהדות כאקזוטית, ומשולבת בערכי ניו אייג' שמעניקה משמעות לחייהם."
אקדמי / לא אקדמי
פריט אקדמי
ציטוט ביבליוגרפי
Ruah-Midbar Shapiro, Marianna, “Judaism is the New Orient – How Experiencing the Far-East Helps Israelis Find Meaning in their Jewish Tradition”, in Mayseless, Ofra and Pninit Russo-Netzer (Editors). The Search for Meaning in the Israeli Cultural Scene. Oxford University Press, 2021. ch. 15; pp. 333-354.
