האם יש קשר בין העובדה שמיינדפולנס הפכה לאופנה במרחב התרבותי לבין ההכרה המדעית שזכתה לה? איך הפכה מיינדפולנס מפרקטיקה רוחנית לפרקטיקה מדעית מבוססת-ראיות? בהרצאה זו הוצג תהליך התפתחות השיח המדעי-רפואי אודות מיינדפולנס, בהקשר בלתי שגרתי: התבוננות בתופעה זו כחלק מתהליך תרבותי. אחת המסקנות המרכזיות היתה שעוצמת החילון והמיערוב של המדיטציה מנבאת את מידת ההתקבלות שלה בשיח המערבי.
בהרצאה זו הוצג השיח המדעי-רפואי על מיינדפולנס, בו מדיטציה זו הפכה לאופנה מקובלת ונחשקת. לצורך המחשת ההצלחה של המיינדפולנס - מוצגת אף השוואה למעמד של המדיטציה הטרנסצנדנטלית בשיח המדעי-רפואי.
האקדמיה היא שחקן תרבותי, וכשהיא דנה בסוגיה השנויה במחלוקת תרבותית - השיח האקדמי נוטל למעשה חלק במשחק התרבותי ובמאבק הכוחות. מאמר זה - העוסק במוסיקת ניו אייג' - נוצר משת"פ מחקרי בין עמרי לבין מריאנה רוח-מדבר, כצומת של נושאי העניין המחקריים שלהם, ופורסם בכתב העת של אוניברסיטת ברקלי - Cultural Analysis.
מהו האופן הראוי לחקר מדעי של שאלות אודות רוח ורוחניות, כגון: האם בכלל ניתן לחקור רוחניות בכלים מדעיים, או שמא מדובר בשיחים שאין להם נקודת השקה המאפשרת דיון משותף? מהי מתודה מחקרית ראויה לחקר תופעות רוחניות? האם שיטות מחקר מסויימות עשויות להוכיח את קיומן של תופעות רוחניות? האם הקטגוריה של "רוח" פסולה מכל וכל במחקר מדעי? האם ראיות "מדעיות" לתופעות רוחניות ממוססות את משמעות הרוחניות ותורמות לרדוקציה שלהן לתופעות חומריות? במושב שארגנה רוח-מדבר דנו שישה דוברים מדיסציפלינות שונות בשאלות אלו, במסגרת כנס של האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע.
מסתבר שהעבר איננו חתום, אלא משתנה תמידית. מחקר זה אינו עוסק בהיסטוריה של דת הניו אייג', אלא במחקר ביקורתי על מדע ההיסטוריה כפי שהוא מתבטא בשיח המחקרי על ההיסטוריה של הניו אייג'.