בקורס זה הסטודנטים נחשפים למפגש(ים) שבין רוחניות לחינוך. המיקוד בקורס רחב ותיאורטי, כלומר – אנו מעיינים בגישות שונות לחינוך רוחני ובעקרונות שלהם. נושאים הנדונים בקורס: פדגוגיה קונטמפלטיבית, עקרונות החינוך ההומניסטי וגישות אלטרנטיביות שונות בחינוך, אינטליגנציה רוחנית,וכן היבטים ביקורתיים ביחס לחינוך רוחני. הקורס מכיל שפע פעילויות מקוונות אינטראקטיביות יצירתיות, ללימוד ותרגול עצמי של החומר (ר' דוגמאות בגלריה).
במחקר זה (כ-10,500 מילים) מוצג מחקר משווה בין שתי תנועות ישראליות פגאניות מן המאה האחרונה: תנועת הכנענים והתנועה הניאו-פגאנית. נחשפים קווי דמיון מפתיעים כמו גם הבדלים בולטים, תוך התמקדות בשאלות של אדמה, זהות, פוליטיקה, מגדר ועוד. בסוף המאמר מופיעה טבלת סיכום ההשוואה.
הרצאה זו פותחת בתיאור הניאו-שמאניזם בישראל (ובפרט הפעילות סביב הר מירון), ומציגה שתי דרכים של הרוחניות האלטרטיבית המקומית להתייחס ליהדות - על דרך החיוב ועל דרך השלילה. ההרצאה מתמקדת בהדגמה של חיבור על דרך השלילה ליהדות, בטקסט ניאו-שמאני ישראל. הטקסט מציג נראטיב אלטרנטיבי לאגדה רבנית על ציד מכשפות שערך אחד הרבנים באשקלון בימי הממלכה החשמונאית. ניתוח הטקסט נכלל במחקרים שראו אור. ההרצאה, תחת הכותרת "בין מירון לאשקלון: שיבתו של סיפור עתיק על ציד מכשפות" נישאה באופן מקוון בכנס "ארצות הגליל" מטעם מרכז המחקר לתרבויות וקהילות בגליל במכללה האקדמית צפת.
מאמר זה עוסק בחוויות חיוביות, חד פעמיות וטרנספורמטיביות שתוצאותיהן משמעותיות וחיוביות. לעומת חוויות טראומטיות חד פעמיות וטרנספורמטיביות, העיסוק בחוויות שיא חיוביות היא שולית. לאחרונה מתפתח גוף מחקר משמעותי שמבקש לשנות את המאזן ולהעמיק בלימוד ומחקר ביחס לחוויות חיוביות משמעותיות. המאמר יעסוק בתופעה של חוויות חיוביות חד פעמיות: פרדיגמות והגדרות שונות, השפעות והשלכות. לבסוף נבקש להציע טרמינולוגיה חדשה לתופעה זו: "חווית שיא חיובית" - "Positive Peak Experience" . "יש הצדקה מדעית לתקוות שלנו זה מזה ומהאנושות" (אברהם מאסלו)
הרצאה מוקלטת זו נישאה בערב לכבוד השקת ספרה של סמדר שרלו "מי הזיז את היהדות שלי? יהדות, פוסטמודרניזם ורוחניות עכשווית" (בהוצאת רסלינג). הערב התקיים בכ"א סיוון תשע"ו 27/06/2016 במתן (מכון תורני לנשים) ברעננה.
חייב אדם להרחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ומן הדומה לדומה (במדבר רבא, פרשה י', ח') מאמר זה עורך השוואה בין שני קורפוסים של סיפורים ואגדות הפעילים בתרבות הישראלית - האחד הוא אגדות חז"ל, והאחר - אגדות עם אירופאיות. נושא ההשוואה הוא אגדות המתייחסות לכיעור, לאנשים מכוערים. המאמר מציג דוגמאות מרכזיות של אגדות בנושא הכיעור, ואת היחס לכיעור בשני הקורפוסים, כמו גם מנתח בדרכים שונות (פילוסופיות, מגדריות, אנתרופולוגיות) את האגדות הללו.
אמר רב הונא: לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע. תניא נמי הכי: כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע. (בבלי ברכות נה:) מאמר זה עוסק באגדת חז"ל על דוד המלך והתהום - אגדה שאינה נסמכת על סיפור מקראי באופן ישיר. בשל הפרטים המוזרים שבה, ובשל חזרתה בשלוש גרסאות (לפחות), "מזמינה" אגדה זו ניתוח של הסמלים הפסיכולוגיים הכנוזים בה. המאמר "משכיב את האגדות על ספת המטופלים" הפרוידיאנית. במאמר אני מציגה את הגרסאות השונות, את מוזרותן ואת השאלות העולות מהן; בהמשך - נסקרות האסוציאציות המקראיות המרכזיות שהן מעלות והפירוש שהוצע להן במחקר; ולבסוף - הן נבחנות בניתוח פסיכואנליטי, ומוצע פתרון כולל לפענוח פשרן.
"ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּעִיר לָמוֹ" (דברים לג 2) אומרים שממזרח נפתחה הטובה עבור המערב המודרני. כבר חוקר הדתות הנודע, מירצ'ה אליאדה, חשב שהמערב יוכל להיגאל מהמשבצת הפתטית שנקלע (נכלא?) אליה, אם רק ישכיל להיפגש עם המזרח, להתמזג איתו, להיפתח להפריה מצידו. היה זה הסוציולוג הבריטי קולין קמפבל שהציע ב-1999 לראשונה את תזת "מזרוח המערב" (Eastenization of the West), לפיה החזון של אליאדה מתגשם בימינו ממש. [...] ואף על פי שתיזת המזרוח הייתה משכנעת מאוד, ולמרות שרק ניסחה באופן מסודר מה שרבים חשבו והאמינו מזה כבר, מוסכם בין החוקרים שהיא מכילה בעיות קשות [...]
הרצאה זו מתארת את תהליך ההתקדשות של אתר (בעל היסטוריה נוצרית) בארץ ישראל בידי הרוחניות האלטרנטיבית, או ניאו-פגאנים/שמאנים, ומנתחת את המצאת המסורת אודות כורסי. בנוסף להרצאה זו, קיימת הרצאה נוספת, וכן שני מאמרים (בעברית ובאנגלית) המתארים היבטים שונים של תהליך ההתקדשות של כורסי. ראו לינקים למטה. ההרצאה מהווה חלק מפרוייקט מחקר העוסק בגיאוגרפיה המקודשת האלטרנטיבית של ארץ ישראל, של רוח-מדבר שפירא. ההרצאה נכללה במושב שעסק ב"גיאוגרפיה של זיכרון", בראשות ענת קדרון, במסגרת כנס האגודה הגיאוגרפית הישראלית ה-60 - תש"פ 2020, באוניברסיטת חיפה.
מאמר זה בוחן את התרומה המיוחדת של המסע למזרח לזהותם היהודית וליחסם לדת של תרמילאים ישראלים. במסגרתו, מוצגת תיזת "מזרוח המערב" ונסקר מגוון רחב של ביקורות על התיזה. ביקורות אלה משמשות בתורן לניתוח התהליכים שעוברת הזהות היהודית-ישראלית, בעקבות המפגש עם הדתות בהודו (ובמזרח הרחוק בכלל). אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה. אִלְמָלֵא הִיא, לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת. וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה. וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן, תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה. (קטע הסיום לשיר "הדרך לאיתקה", קוואפיס)