חקר תרבות עכשווית מזמן הנכחה חריפה של המעורבות הרגשית והערכית של החוקרת בתוצאות מחקרה. מאחר שהניו אייג' הוא תרבות נגד, הוא מבקר גם את השיח האקדמי. לכן, כל ביקורת מלומדת כנגד הניו אייג' עומדת כנגד ביקורת "ראי" מצידו על השיח המחקרי.
כיצד מספרים בשיח הרוחני את סיפור העבר? כיצד הם מתארים את הגוף האידיאלי? ומה הקשר בין תפיסות הזמן לבין דימויי הגוף ברוחניות הניו אייג' (וברפואה האלטרנטיבית/משלימה)? תשובות לשאלות אלה הוצגו בהרצאה בכנס האגודה האנתרופולוגית הישראלית. טענות אלה הופיעו גם במחקרים שפרסמה רוח-מדבר שפירא.
בדף זה מצויים: 1. רשימה מרוכזת של טקסטים וסרטונים הקשורים בפרוייקט מחקר של פרופ' מריאנה רוח-מדבר שפירא וד"ר עמרי רוח מדבר, אודות ביצועיו וגלגוליו העכשוויים של הפיוט "אם ננעלו". 2. קישורים לתיאור התוצרים של פרוייקט המחקר – שני מאמרים ושתי הרצאות בכנסים.
כן, "אם ננעלו" מסמל מזרחיות. אבל מהי מזרחיות? האם זו יהדות תימן המסורתית, אולי אפילו הדתית? האם זו תימן הדומה להודו האקזוטית? האם מדובר על סמל של "האחר" המיסטי/רוחני (כבר אמרנו הודו...)? ואולי בכלל מדובר על סמל של קבלה, עוד "אחר" עכשווי שמתברר כדומה לכל ה"אחרים" האחרים, כולל "המזרח האחר"... במאמר זה אנו עוקבים אחר תהליך השינוי של "אם ננעלו" כסמל, שמסמל בכל פעם דברים שונים. הפיוט עבר - מסתבר - דרך ארוכה, מחיקה של יהדות תימן המסורתית אל המרחב האוניברסלי והרוחני-אלטרנטיבי העכשווי.
הפיוט "אם ננעלו" זכה לעיבודים מוסיקליים פופולריים אחדים בעשורים האחרונים. עיבודים אלה מעוררים שאלות - ומניקים תשובות שונות - בנוגע לאותנטיות, זהות, מסורת ועוד. כל אחד מהם מגלם אופן התמודדות אחר עם המצב הפוסטמודרני. המאמר מציג שלושה מודלים שונים של יחס לחומרים מסורתיים, שמהווים דרכי התמודדות שונות עם הבעיות של פרטים ביחס לשאלות אלה.
עבור המערב, המזרחי הוא אובייקט להשלכת מאוויים ופנטזיות. כך גם בהקשר הרוחני: האוריינטליזם הניו אייג'י מעצב את "המזרח" (ובפרט הודו) כרוחו, בתור תרבות "אחרת" משמעותית. תהליך דומה עובר על הקבלה, כ"אחרת" של המערב. הרצאה זו מציגה את המפגש בין "המזרח" לבין הקבלה בגרסה תימנית (גם היא "מזרח") - באמצעות בחינת ביצועים עכשוויים של הפיוט "אם ננעלו".
כנס זה עסק במרחב שבין חינוך רוחני, אלטרנטיבי ומתבונן. הוצגו בו סדנאות המדגימות צורות חינוך אלה, לצד מחקרים תומכים (וביקורתיים) אודותיהן. "פדגוגיה מתבוננת" (Contemplative Education) היא שם כולל לגישות חינוך, הוראה ולמידה שמפנות את המבט לנפש האדם ולרוחו, וכן לזיקתו העמוקה לחיים, לבני אדם אחרים ולעולם. פדגוגיה מתבוננת נובעת מתפיסה הומניסטית של טבע האדם ומטרות החינוך. היא שמה דגש על קידום ההתפתחות האישית ומימוש הפוטנציאל האנושי הגבוה, הן בקרב תלמידים הן בקרב אנשי החינוך המלמדים אותם.
הרצאה זו עסקה בניאו-שמאניזם בישראל, אבל... בעצם, איך אפשר לתאר את הניאו-שמאניזם בישראל אם לא ברור מהו ניאו-שמאניזם? ואכן מתברר שהמונח כלל איננו ברור. ההרצאה דנה במונח ובפרובלמטיזציה שלו, בשאלת היחס בין שמאניזם לניאו-שמאניזם, בחיפוש אחר המכנה המשותף של תופעות "שמאניות", ועוד.
הסרט "2001: אודיסיאה בחלל" ידוע כייחודי במינו ונעשה סרט פולחן, אם כי זכה גם לביקורות נוקבות. בהרצאה זו אנו טוענים כי יוצר הסרט (סטנלי קובריק) משתמש בטכניקות היפנוטיות כדי להכניס את קהל הצופים לחוויות טראנס מיסטיות/רוחניות. במחקר אנו מתארים שלוש טכניקות כאלה (המאמר בכתיבה), ואגב כך מסבירים את התגובות המנוגדות לסרט.
האם הניו אייג' הוא דת? האם הוא תופעה חילונית? האם ייתכן שיש "דת חילונית"? שאלות אלו נדונו בהרצאה בכנס שכינס יחדיו אנשי אקדמיה, הוגים ואישי ציבור שונים, לדיון בהגדרות והמשגות של תופעות היברידיות ועמומות. ההרצאה עסקה בהגדרות של "דת", בשיחים האמי והאטי, בסוגיות של תיוג בשדה הניו אייג', בשאלת מהות ה"חילוניות", בהיתכנות של "דת חילונית", בהגדרת "רוחני שאינו דתי" (SBNR), ועוד. בנוסף, טענה ההרצאה לטשטוש המתקיים בין הגדרות והמשגות במסגרת הרוחניות האלטרנטיבית, וניתחה את המוטיבציה ליצירת טשטוש זה.