חקר תרבות עכשווית מזמן הנכחה חריפה של המעורבות הרגשית והערכית של החוקרת בתוצאות מחקרה. מאחר שהניו אייג' הוא תרבות נגד, הוא מבקר גם את השיח האקדמי. לכן, כל ביקורת מלומדת כנגד הניו אייג' עומדת כנגד ביקורת "ראי" מצידו על השיח המחקרי.
במצב הפוסטמודרני כבר ברור שאין מחקר אקדמי אובייקטיבי. הדבר נכון שבעתיים כשאובייקט המחקר שנוי במחלוקת תרבותית. לכן, אין לצפות שחוקרי הניו אייג' יהיו משוחררים מאינטרסים ואג'נדות. הרצאה זו סוקרת את הפולמוסים הציבוריים בהקשר לניו אייג' שחוקריו מעורבים בהם, ומבררת את ההטיות והפרה-דיספוזיציות של השיח המחקרי העכשווי בתחום. כותרתה המלאה היתה: "למה אפשר לצַפות, כשאי אפשר לצפות למחקר אקדמי אובייקטיבי של רוחניות עכשווית?"
עיון ביקורתי על המאבק סביב "כתות" בחברה הישראלית, דרך ניתוח של דוחות ישראליים רשמיים - הרצאות בנושא פרוייקט מחקר זה נישאו בפורומים שונים (בעברית ובאנגלית), ואף פורסמו מאמרים במסגרתו.
במדינת ישראל נכתבו ארבעה דוחות ממשלתיים כנגד "כתות". מה מטריד בתופעה הזו? האם סביר שבכל אחד מהדוחות צצה בעיה מסוג אחר בנוגע לתנועות הדתיות החדשות בישראל? על מה הדבר מלמד? מה אפשר ללמוד על החברה הישראלית מהדוחות השונים הללו? במחקר זה ניתחנו את לשון הדוחות (מזווית של חקר שיח) והצבענו על הדמיון בין הדוחות וגם על השוני ביניהם. המחקר מהווה כמובן מראה לחברה הישראלית ולתהליכים שחלו בה בעשורים האחרונים.
במדינות רבות מתעוררת התנגדות ודאגה סביב תופעה גלובלית זהה - ה"כתות". עם זאת, בכל מדינה הטיעונים והדאגות של "התנועה האנטי-כיתתית" שונים לחלוטין. הדבר למעשה מלמד על הפגיעות הנתפסת (conceived vulnerability) הייחודית לחברה שמתמודדת עם ה"כתות", כפי שהבינה הסוציולוגית איילין בארקר. דרך התגובות ל"כתות" אפשר, אם כן, ללמוד על החברה עצמה. אם כן, מה אפשר ללמוד על החברה הישראלית? מחקר זה בוחן את התגובה הישראלית ל"כתות" מאז שנות ה-1980, כפי שהיא משתקפת בדוחות ממשלתיים לאורך כשלושים שנה.
בכתבה, שפורסמה בעיתון "הארץ" (דצמבר 2017), מתואר "ספר הידע" וחסידיו בישראל, ומשולבים ראיונות עם חוקרים כולל מריאנה רוח-מדבר שפירא.