הרצאה: דלתי יצירתיות לא ננעלו – עיון משווה בעיבוד המוסיקלי-רוחני של 'אם ננעלו' בתרבות הפופולרית העכשווית

במצב הפוסטמודרני, אנו מוצפים בדימויים, סמלים ותכנים ממגוון רחב של מסורות והקשרים תרבותיים. המסורות הללו עוברות תהליכי שינוי, עיבוד והתאמה, שייעודן להתאים את חומרי הפולקלור לצרכים העכשוויים ובהם לחיפוש הרווח אחר "אותנטיות".

המחקר שיוצג עוסק בניתוח השוואתי בין שלושה מודלים של עיבוד חומרי פולקלור, שכל אחד מהם מייצג אופן אחר של התמודדות עם סוגיות כגון זהות, קהילה, מסורת, רב תרבותיות וניסיון למלא חלק מהריק שנחווה בידי פרטים בהקשר התרבותי המורכב של המצב הפוסטמודרני האופייני לחברה המערבית בת זמננו.

נציג ארבע יצירות שונות משדה התרבות הפופולרית-המערבית, המעבדות מחדש את הפיוט "אם ננעלו" לר' שלום שבזי. כל אחד מהן מביעה נימה רוחנית שונה, וכאמור נזהה באמצעותן שלושה מודלים רוחניים עכשוויים שונים הרווחים בחברה המערבית (ובכלל זה הישראלית). היצירות הן עיבודים מוסיקליים (וכן לעתים מכילים היבטים ויזואליים ופרפורמטיביים אחרים) של עפרה חזה (מ-1984 ומ-1988) וכן של מדונה ("יצחק" מ-2005) ושל עופר נסים (רמיקס מ-2005). יצירות אלה מגלמות התמודדות ועיבוד פוסטמודרניסטיים של הפיוט, ולמעשה מהוות מקרי מבחן המדגימים דרכי התמודדות שונות עם חומרי מסורת ופולקלור.

שלושת המודלים מייצגים שלוש "עוצמות" של עיבוד פוסטמודרניסטי: המודל הראשון שואף לחוויה אותנטית באמצעות שחזור של המסורת או שיבה למסורת. המודל השני, המעוצב בהקשר של סוגת מוסיקת העולם, נובע מתוך רוחניות העורגת אל חווית אותנטיות המגולמת בידי מסורת השייכת לתרבות אחרת (לייתר דיוק, של ה"אחר").

המודל השלישי, שאנו מכנים "רוחניות פוסטמודרניסטית", מבקש ליצור חוויה אקסטטית באופן אולטרא-פוסטמודרניסטי.

אם כן, נציג את האופן שבו משמשים, וגם משתנים, חומרי הפיוט "אם ננעלו" והקשריהם המסורתיים בתרבות העכשווית, כראי לחברה העכשווית ומצוקותיה.