הרצאה: מהי היפנוזה? עיון ביקורתי לאור המחלוקות בשיח המדעי

תקציר ההרצאה:
"אי אפשר למצוא את הגבול שבין משחק להיפנוט" (פס"ד וויט 12.ח.)
חוק ההיפנוזה הישראלי שנחקק ב-1984 הוא ראשון מסוגו בעולם. החוק מתיר ביצוע היפנוזה רק למטרות תראפויטיות, ורק על ידי קבוצת מורשים לכך (רופאים ופסיכולוגים בעלי היתר מיוחד). למעשה, נוצר מצב מיוחד שבישראל – בשונה ממדינות רבות בעולם – היפנוזה לצרכים בידוריים כלל איננה מותרת. בנוסף, ההגדרה הרחבה בחוק הישראלי עשויה להתאים למגוון רחב מאד של פרקטיקות. מנגד, הפיקוח על היפנוזה בידי המורשים לכך הוא רופף ביותר. בהרצאתנו נעמוד על בעיית ההגדרה של ההיפנוזה ובעקבותיה על ההשלכות החברתיות והערכיות של אכיפת החוק.
הגדרת ההיפנוזה היא כמובן הבסיס להצבעה על ביצוע עבירה ולפעילות הוועדה במשרד הבריאות הישראלי הממונה על אכיפת החוק. החוק מ-1984 מגדיר את ה"היפנוט" באופן רחב ביותר:
פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים במצב תודעתו ובמודעתו של אדם אחר וכן לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזכרונו או בהתנהגותו;
השיח המחקרי בישראל ובעולם מתאר את שורשי ההיפנוזה המדעית בפרקטיקות דתיות/רוחניות עתיקות כגון טראנס, ומודרניות כגון מסמריזם. בעשורים האחרונים, השיח המחקרי בעולם אודות היפנוזה היה נתון במחלוקות עזות ומתמשכות. האגודה הפסיכולוגית האמריקאית (APA) הקימה וועדות ייעודיות שהציעו שכתובים ועדכונים להגדרת ההיפנוזה, הן ב-1993 והן ב-2003. ההגדרות השונות זכו לביקורות רבות, וב-2014 הוצעה על ידי להבחין בין ההיפנוזה לבין הפרוצדורות המובילות אליה ("אינדוקציה היפנוטית"). "היפנוזה" הוגדרה כך:
מצב תודעה שכולל קשב ממוקד (focused attention) ומודעות סביבתית מופחתת המאופיין ביכולת מוגברת להגיב לסוגסטיות.
בעוד החוק הישראלי לא עודכן בעקבות הפולמוסים המחקריים בנושא, דווקא בעשור האחרון התגברו פעולות האכיפה של וועדת ההיפנוזה הישראלית, מה שהוביל לתוצאות אבסורדיות של ניסיונות אכיפה מוגברים ביחס למגוון רחב של פרקטיקות רוחניות ותראפויטיות (כגון NLP ושחזור גלגולים), ומרחב פרוץ בתחום הבידורי. בתגובה, התעורר בשנים האחרונות שיח ציבורי הקורא לביטול החוק.
הרצאתנו תתמקד בניתוח ביקורתי של הפערים בין הגדרות מדעיות של ההיפנוזה לבין הגדרתה בחוק הישראלי ובהליכי היישום המשפטי שלו, כמו גם בביקורות הציבוריות שנשמעו סביב אכיפת החוק ובהקשר התרבותי הרחב (והמתרחב) שמושפע מדרכי היישום של החוק.