"ברוך השם – ההתעוררות הרוחנית העכשווית בעולם תוקפת סוף סוף גם אותנו, ותערוכת האמנות שלפנינו היא אחד הביטויים לכך." ציטוט זה מופיע בטקטס העיקרי בקטלוג תערוכת האמנות "חשבון נפש" באצירתה של דפנה נאור, ובהשתתפות 43 אמנים, שהוצגה ב"הייטאצ'" שבהרצליה פיתוח ב-2009. הטקסט נכתב בידי מריאנה רוח-מדבר.
סטודנטיות ל-מ.א. בחוג למיגדר באוניברסיטת חיפה חיברו בסיום שנת הלימודים חמשירים למרצות הקורסים השונים. אחד החמשירים הוקדש למריאנה רוח-מדבר, שלימדה אותם קורס על מיגדר, דת ורוחניות.
מצגת שיזמו והפיקו תלמידות אחד המחזורים בחוג למיסטיקה ורוחניות, עם סיום לימודיהן במכללה האקדמית צפת, לכבוד מריאנה רוח-מדבר שפירא.
בדף זה מצויים: 1. רשימה מרוכזת של טקסטים וסרטונים הקשורים בפרוייקט מחקר של פרופ' מריאנה רוח-מדבר שפירא וד"ר עמרי רוח מדבר, אודות ביצועיו וגלגוליו העכשוויים של הפיוט "אם ננעלו". 2. קישורים לתיאור התוצרים של פרוייקט המחקר – שני מאמרים ושתי הרצאות בכנסים.
כן, "אם ננעלו" מסמל מזרחיות. אבל מהי מזרחיות? האם זו יהדות תימן המסורתית, אולי אפילו הדתית? האם זו תימן הדומה להודו האקזוטית? האם מדובר על סמל של "האחר" המיסטי/רוחני (כבר אמרנו הודו...)? ואולי בכלל מדובר על סמל של קבלה, עוד "אחר" עכשווי שמתברר כדומה לכל ה"אחרים" האחרים, כולל "המזרח האחר"... במאמר זה אנו עוקבים אחר תהליך השינוי של "אם ננעלו" כסמל, שמסמל בכל פעם דברים שונים. הפיוט עבר - מסתבר - דרך ארוכה, מחיקה של יהדות תימן המסורתית אל המרחב האוניברסלי והרוחני-אלטרנטיבי העכשווי.
הפיוט "אם ננעלו" זכה לעיבודים מוסיקליים פופולריים אחדים בעשורים האחרונים. עיבודים אלה מעוררים שאלות - ומניקים תשובות שונות - בנוגע לאותנטיות, זהות, מסורת ועוד. כל אחד מהם מגלם אופן התמודדות אחר עם המצב הפוסטמודרני. המאמר מציג שלושה מודלים שונים של יחס לחומרים מסורתיים, שמהווים דרכי התמודדות שונות עם הבעיות של פרטים ביחס לשאלות אלה.
עבור המערב, המזרחי הוא אובייקט להשלכת מאוויים ופנטזיות. כך גם בהקשר הרוחני: האוריינטליזם הניו אייג'י מעצב את "המזרח" (ובפרט הודו) כרוחו, בתור תרבות "אחרת" משמעותית. תהליך דומה עובר על הקבלה, כ"אחרת" של המערב. הרצאה זו מציגה את המפגש בין "המזרח" לבין הקבלה בגרסה תימנית (גם היא "מזרח") - באמצעות בחינת ביצועים עכשוויים של הפיוט "אם ננעלו".
כנס זה עסק במרחב שבין חינוך רוחני, אלטרנטיבי ומתבונן. הוצגו בו סדנאות המדגימות צורות חינוך אלה, לצד מחקרים תומכים (וביקורתיים) אודותיהן. "פדגוגיה מתבוננת" (Contemplative Education) היא שם כולל לגישות חינוך, הוראה ולמידה שמפנות את המבט לנפש האדם ולרוחו, וכן לזיקתו העמוקה לחיים, לבני אדם אחרים ולעולם. פדגוגיה מתבוננת נובעת מתפיסה הומניסטית של טבע האדם ומטרות החינוך. היא שמה דגש על קידום ההתפתחות האישית ומימוש הפוטנציאל האנושי הגבוה, הן בקרב תלמידים הן בקרב אנשי החינוך המלמדים אותם.
הרצאה זו עסקה בניאו-שמאניזם בישראל, אבל... בעצם, איך אפשר לתאר את הניאו-שמאניזם בישראל אם לא ברור מהו ניאו-שמאניזם? ואכן מתברר שהמונח כלל איננו ברור. ההרצאה דנה במונח ובפרובלמטיזציה שלו, בשאלת היחס בין שמאניזם לניאו-שמאניזם, בחיפוש אחר המכנה המשותף של תופעות "שמאניות", ועוד.
הסרט "2001: אודיסיאה בחלל" ידוע כייחודי במינו ונעשה סרט פולחן, אם כי זכה גם לביקורות נוקבות. בהרצאה זו אנו טוענים כי יוצר הסרט (סטנלי קובריק) משתמש בטכניקות היפנוטיות כדי להכניס את קהל הצופים לחוויות טראנס מיסטיות/רוחניות. במחקר אנו מתארים שלוש טכניקות כאלה (המאמר בכתיבה), ואגב כך מסבירים את התגובות המנוגדות לסרט.