הרצאה: הודו של מעלה ו(י)הודים ישראלים

הרוחניות האלטרנטיבית בישראל כיום – מרחב הניו אייג' – גדושה בזיקות בין המסורת היהודית למסורות אסייתיות. זיקות אלה נתפסות טבעיות, הודות להשקפה הפֶּרֵנִיאָליסטית, הגורסת כי מקור כל הדתות והתרבויות בגרעין אמת עתיק משותף. לפי אמונה זו, גם היהדות מקורה באותו גרעין אמת עתיק, אבל חלקים ממנה אבדו או סולפו, מסיבות שונות, בדרך הארוכה שעברה מאז. על פי השקפה זו, את החלקים החסרים או המעוותים אפשר לשחזר או לתקן מתוך היכרות עם מסורות אחרות, ובראשן מסורות אסייתיות.
ואמנם, ישראלים החוזרים מהמפגש עם הודו (או אסיה), על שלל החוויות הדתיות/רוחניות בהודו מאמינים כי נתקלו שם בחלקים החסרים של היהדות. רבים מהם מצטטים גרסה זו או אחרת של המסורות היהודיות על המתנות שהעניק אברהם אבינו לבני פילגשיו (המסתמכות על בראשית כ"ה 6), מתנות אלה הם סודות וכלים רוחניים שהתגלגלו מאברהם לבהרמינים, מאמיני בראהמה (האל הבורא, מקור הכל). למעשה, יהודים ישראלים רבים בזירת הניו אייג' מאמינים כי בהודו שמורות תורות ופרקטיקות דתיות עתיקות ויקרות שאבדו ליהדות, או שאבדו בנבכי היהדות, ושיש לשחזרן. ישראלים "חילונים", שטרם המסע להודו היהדות כלל לא עוררה בהם משיכה, הזדהות או נוסטלגיה, חוקרים ומאמצים בחשק רב את הסודות האבודים של מורשת אברהם. ישראלים אחרים חוזרים לישראל ולמסורת היהודית עם גישה חדשה, רעננה ופתוחה יותר – זו שליוותה אותם במפגש עם מסורות הודו.
בדבריי היום אבקש לעמוד על התרומה המיוחדת של הודו (ואסיה בכלל) ליהודים – מדוע ולשם מה צריך היהודי את ההודי? כיצד הודו עוזרת ליהודים למצוא משמעות רוחנית בחייהם? מה מסייע לשיקום מערכת היחסים הרעועה של ישראלים עם זהותם היהודית-דתית/רוחנית?