בערך אנציקלופדי זה מוצג אחד מנושאי המומחיות המחקריים של רוח-מדבר שפירא: זירת המפגש בין היהדות לרוחניות הניו אייג'. הוא כולל דוגמאות והמחשות אחדות לתופעות הנוצרות במפגש זה, כגון רייקי יהודי, שמאניזם יהודי, ג'ובו, גרסאות רוחניות אלטרנטיביות עכשוויות של הקבלה והחסידות.
במחקר זה (כ-10,500 מילים) מוצג מחקר משווה בין שתי תנועות ישראליות פגאניות מן המאה האחרונה: תנועת הכנענים והתנועה הניאו-פגאנית. נחשפים קווי דמיון מפתיעים כמו גם הבדלים בולטים, תוך התמקדות בשאלות של אדמה, זהות, פוליטיקה, מגדר ועוד. בסוף המאמר מופיעה טבלת סיכום ההשוואה.
חייב אדם להרחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ומן הדומה לדומה (במדבר רבא, פרשה י', ח') מאמר זה עורך השוואה בין שני קורפוסים של סיפורים ואגדות הפעילים בתרבות הישראלית - האחד הוא אגדות חז"ל, והאחר - אגדות עם אירופאיות. נושא ההשוואה הוא אגדות המתייחסות לכיעור, לאנשים מכוערים. המאמר מציג דוגמאות מרכזיות של אגדות בנושא הכיעור, ואת היחס לכיעור בשני הקורפוסים, כמו גם מנתח בדרכים שונות (פילוסופיות, מגדריות, אנתרופולוגיות) את האגדות הללו.
אמר רב הונא: לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע. תניא נמי הכי: כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע. (בבלי ברכות נה:) מאמר זה עוסק באגדת חז"ל על דוד המלך והתהום - אגדה שאינה נסמכת על סיפור מקראי באופן ישיר. בשל הפרטים המוזרים שבה, ובשל חזרתה בשלוש גרסאות (לפחות), "מזמינה" אגדה זו ניתוח של הסמלים הפסיכולוגיים הכנוזים בה. המאמר "משכיב את האגדות על ספת המטופלים" הפרוידיאנית. במאמר אני מציגה את הגרסאות השונות, את מוזרותן ואת השאלות העולות מהן; בהמשך - נסקרות האסוציאציות המקראיות המרכזיות שהן מעלות והפירוש שהוצע להן במחקר; ולבסוף - הן נבחנות בניתוח פסיכואנליטי, ומוצע פתרון כולל לפענוח פשרן.
בפרוייקט מחקר זה, הצבענו על צמיחת זהות דתית חדשה בישראל - חילוניות רליגיוזית. המחקר מתמקד בסוגיית הגלוקליזם (גלובליזם+לוקליזם) של תנועת הניו אייג' (גלובלי) בקרב יהודים ישראלים (לוקלי). המחקר מציג את היחס של ניו אייג'רים יהודיים בישראל אל ההלכה והמנהג היהודיים, ודן במתח שבין ערכים רוחניים אלטרנטיביים לבין ערכים מסורתיים יהודיים ובפתרונות השונים אליו - מאדישות להלכה בקצה אחד ועד דחיית הניו אייג' מצד אחר. הגישות המעניינות ביותר נוגעות בדרכי העיבוד של ההלכה ברוח הניו אייג' (ניו אייג'יזציה).
במחקר זה מושווית השקפת העולם של הרפואה הקונבנציונלית לזו של הרפואה המשלימה/אלטרנטיבית, תוך הקבלה של השקפות אלה למודרניזם ופוסטמודרניזם (בהתאמה). המחקר מזהה קבוצה חדשה וחדשנית של ריפוי, בעלת היגיון שלא התקיים בעבר - לא בעולם המודרני ולא בעולם המסורתי (ולשם כך מובאת גם התייחסות משווה לריפוי מסורתי, פְּרה-מודרני). מוקד ההשוואה הוא שאלת תפקידה של השפה בתהליך הריפוי. ההשקפה החדשנית איננה אופיינית לכל שיטת ריפוי חדשה או אלטרנטיבית, ולכן כיניתי את הקבוצה החדשנית של שיטות הריפוי "הרפואה האלטרנטיבית החדשה".
במאמר זה טבעתי לראשונה את המונח "Jew Age" המחבר בין Jew לבין New Age. מה ייחודי בניו אייג' הישראלי-יהודי, לעומת הזירה הגלובלית של הניו אייג'? מדובר בחברה שהדת המרכזית בה היא יהדות, בעוד בעולם המערבי הדת המרכזית היא נצרות (אמנם בעיקר מדובר בחברה "חילונית" בשני המקרים, אבל קשה לסווג מגזר רוחני כ"חילוני"...). כדי לבחון הבדל משמעותי זה, ולגלות את ההתמודדות הייחודית היהודית-ישראלית עם ערכי הרוחניות האלטרנטיבית החדשה והגלובלית, התמקדנו בהבדל בולט בין היהדות והנצרות - סוגיית ההלכה, הביצוע המעשי של מצוות. המאמר מציג את האופי הגלוקלי של הניו אייג' בישראל, ואת תהליכי הניו-אייג'יזציה שעוברות היהדות וההלכה.
עיון ביקורתי על המאבק סביב "כתות" בחברה הישראלית, דרך ניתוח של דוחות ישראליים רשמיים - הרצאות בנושא פרוייקט מחקר זה נישאו בפורומים שונים (בעברית ובאנגלית), ואף פורסמו מאמרים במסגרתו.
במדינת ישראל נכתבו ארבעה דוחות ממשלתיים כנגד "כתות". מה מטריד בתופעה הזו? האם סביר שבכל אחד מהדוחות צצה בעיה מסוג אחר בנוגע לתנועות הדתיות החדשות בישראל? על מה הדבר מלמד? מה אפשר ללמוד על החברה הישראלית מהדוחות השונים הללו? במחקר זה ניתחנו את לשון הדוחות (מזווית של חקר שיח) והצבענו על הדמיון בין הדוחות וגם על השוני ביניהם. המחקר מהווה כמובן מראה לחברה הישראלית ולתהליכים שחלו בה בעשורים האחרונים.
"יש רק שני דברים בעולם - לא-כלום וסמנטיקה." (וורנר ארהרד) מאמר זה (כ-6,000 מילים באנגלית) טוען כי סוג חדש של תראפיה הופיע בזירת הריפוי הרוחני האלטרנטיבי העכשווי, שמבטא השקפה שטרם נראתה בתולדות הרפואה - ריפוי פוסטמודרניסטי. שיטות ריפוי פוסטמודרניסטיות (PTMs) מבטאות פופולריזציה של פילוסופיה פוסטמודרניסטית ביחס לשפה ותפקידה בתהליך הריפוי. שיטות אלה יודגמו וינותחו בהשוואה לשתי קבוצות אחרות של שיטות: מאגיה מסורתית ורפואה מודרנית. בנוסף, נאפיין את שיטות הריפוי הפוסטמ' כניאו-מאגיה, שכן הן מבטאות פסיכולוגיזציה ורציונליזציה של המאגיה.