הרצאה זו עסקה בניאו-שמאניזם בישראל, אבל... בעצם, איך אפשר לתאר את הניאו-שמאניזם בישראל אם לא ברור מהו ניאו-שמאניזם? ואכן מתברר שהמונח כלל איננו ברור. ההרצאה דנה במונח ובפרובלמטיזציה שלו, בשאלת היחס בין שמאניזם לניאו-שמאניזם, בחיפוש אחר המכנה המשותף של תופעות "שמאניות", ועוד.
האם הניו אייג' הוא דת? האם הוא תופעה חילונית? האם ייתכן שיש "דת חילונית"? שאלות אלו נדונו בהרצאה בכנס שכינס יחדיו אנשי אקדמיה, הוגים ואישי ציבור שונים, לדיון בהגדרות והמשגות של תופעות היברידיות ועמומות. ההרצאה עסקה בהגדרות של "דת", בשיחים האמי והאטי, בסוגיות של תיוג בשדה הניו אייג', בשאלת מהות ה"חילוניות", בהיתכנות של "דת חילונית", בהגדרת "רוחני שאינו דתי" (SBNR), ועוד. בנוסף, טענה ההרצאה לטשטוש המתקיים בין הגדרות והמשגות במסגרת הרוחניות האלטרנטיבית, וניתחה את המוטיבציה ליצירת טשטוש זה.
אנחנו בוראים את המציאות - זהו רעיון מרכזי בשיח התרבות העכשווי. אבל איך? מהמטריקס ועד מקל כישוף, מפסיכולוגיה חיובית ועד טכניקות לשליטה מוחית. בהרצאות שונות הוצג המחקר אודות רעיון רוחני (או אולי בעצם מחולן?) זה...
אחד הרעיונות המרכזיים ביותר בשיח הרוחני העכשווי, וגם בשיח הפופולרי בכלל, הוא שאנחנו אלה שבוראים את העולם שלנו. לרעיון זה גרסאות שונות. למשל, גרסת הפסיכולוגיה החיובית מתארת כיצד מחשבות וציפיות עשויות ליצור מציאות באמצעות שינוי התנהגות; גרסת המדע הבדיוני רואה בנו שחקנים במרחב וירטואלי הבוחרים ומעצבים את סביבתם; הגרסה המאגית מלמדת אותנו לכשף את המציאות; ועוד.
האקדמיה היא שחקן תרבותי, וכשהיא דנה בסוגיה השנויה במחלוקת תרבותית - השיח האקדמי נוטל למעשה חלק במשחק התרבותי ובמאבק הכוחות. מאמר זה - העוסק במוסיקת ניו אייג' - נוצר משת"פ מחקרי בין עמרי לבין מריאנה רוח-מדבר, כצומת של נושאי העניין המחקריים שלהם, ופורסם בכתב העת של אוניברסיטת ברקלי - Cultural Analysis.
מכירים את הסיפור על נח והמבול? לכל דור ודור היו הפירושים והגירסאות שלו לסיפור. וכשמספרים-מחדש את המבול - מספרים בעצם על אנושות הראויה להשמדה. למה? לכל פרשן ההסבר שלו, שבו טמונה ביקורת על החברה בה הוא חי או בה נתקל. המבול המובא בקולנוע העכשווי איננו המבול כפי שהוצג במסורות וותיקות, כי הסיפור ממשיך להתפתח ולהתחדש. במחקר משווה זה סקרנו את סרטי הוליווד המציגים את המבול לאורך מאה השנים האחרונות - בכל אחד מהם מוצגת האנושות כעומדת בפני השמדה, תוך הצבת ביקורת אקטואלית. לאחרונה, למשל, מיתוס המבול מתקשר לשיח האקולוגי.
במצב הפוסטמודרני כבר ברור שאין מחקר אקדמי אובייקטיבי. הדבר נכון שבעתיים כשאובייקט המחקר שנוי במחלוקת תרבותית. לכן, אין לצפות שחוקרי הניו אייג' יהיו משוחררים מאינטרסים ואג'נדות. הרצאה זו סוקרת את הפולמוסים הציבוריים בהקשר לניו אייג' שחוקריו מעורבים בהם, ומבררת את ההטיות והפרה-דיספוזיציות של השיח המחקרי העכשווי בתחום. כותרתה המלאה היתה: "למה אפשר לצַפות, כשאי אפשר לצפות למחקר אקדמי אובייקטיבי של רוחניות עכשווית?"
"אי אפשר למצוא את הגבול שבין משחק להיפנוט" - כך נאמר במסגרת פסק דין ישראלי שהאשים את וויט בביצוע היפנוזה בניגוד לחוק. אם החוק הישראלי אוסר על ביצוע היפנוזה (למעט במקרים מוגבלים), ובכלל לא ברור מהי היפנוזה - איך אפשר לאכוף את החוק?! בהרצאה זו נדונה הבעייתיות המשפטית והאכיפתית בישראל, לאור עיון בשיח המדעי ה"מתקשה" להסכים על הגדרת "היפנוזה".
בקורס זה הסטודנטים נחשפים למפגש(ים) שבין רוחניות לחינוך. המיקוד בקורס רחב ותיאורטי, כלומר – אנו מעיינים בגישות שונות לחינוך רוחני ובעקרונות שלהם. נושאים הנדונים בקורס: פדגוגיה קונטמפלטיבית, עקרונות החינוך ההומניסטי וגישות אלטרנטיביות שונות בחינוך, אינטליגנציה רוחנית,וכן היבטים ביקורתיים ביחס לחינוך רוחני. הקורס מכיל שפע פעילויות מקוונות אינטראקטיביות יצירתיות, ללימוד ותרגול עצמי של החומר (ר' דוגמאות בגלריה).
מהי "היפנוזה"? נדמה שכולנו יודעים את התשובה... אבל - האומנם אנו יודעים? במחקר זה הופך השיח המדעי (אודות היפנוזה) אובייקט לעיון ביקורתי. מסתבר שהמחלוקת המדעית אודות השאלה הפשוטה "מהי היפנוזה" היא חריפה כל כך, שלאמיתו של דבר התשובה כלל איננה ברורה. למעשה, המרחב הרוחני-דתי משפיע הוא "אחר משמעותי" המשפיע על עיצוב השיח המדעי. להגדרות המדעיות יש השלכות משמעותיות הן בצד הטיפולי והן הציבורי והמשפטי. כותרת ההרצאה (שהתקיימה באנגלית) בכנס היתה: "המדע כדת – עיון ביקורתי בשיח המדעי אודות היפנוזה ובזיקתו לתופעות דתיות ורוחניות" (באנגלית: Science as Religion – A Critical Outlook at the Scientific Discourse of Hypnosis and Its Correlation with Religious and Spiritual Phenomena).