מהו האופן הראוי לחקר מדעי של שאלות אודות רוח ורוחניות, כגון: האם בכלל ניתן לחקור רוחניות בכלים מדעיים, או שמא מדובר בשיחים שאין להם נקודת השקה המאפשרת דיון משותף? מהי מתודה מחקרית ראויה לחקר תופעות רוחניות? האם שיטות מחקר מסויימות עשויות להוכיח את קיומן של תופעות רוחניות? האם הקטגוריה של "רוח" פסולה מכל וכל במחקר מדעי? האם ראיות "מדעיות" לתופעות רוחניות ממוססות את משמעות הרוחניות ותורמות לרדוקציה שלהן לתופעות חומריות?
במושב שארגנה רוח-מדבר דנו שישה דוברים מדיסציפלינות שונות בשאלות אלו, במסגרת כנס של האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע.
בראש המושב שארגנה רוח-מדבר ישב פרופ' משה אידל (חוקר הקבלה הנודע), והמושב כלל ארבע הרצאות מזוויות שונות:
1. עפרה מייזלס – "האם ניתן ליישם את המתודולוגיה המדעית לחקר רוחניות?"
2. איתמר תאודור ודניאלה גורביץ' – "לקראת ניסוח מתודה מדעית לחקר הרוחניות על בסיס התיאולוגיה ההשוואתית"
3. יהודית רונן – "כוחה של הרוח – מחקרים בפרפסיכולוגיה והשלכותיהם הפילוסופיות"
4. שנער פנקס – "מה בין כימיה אורגנית למניפולציה רגשית?"
באותו כנס ארגנה רוח-מדבר מושב נוסף, בנושא המפגש שבין דת ואינטרנט (ר' קישור להלן), ובו גם הרצתה.
רציונל המושב
"קנאתם" של המדעים הרכים במדעים המדוייקים הולידה נסיונות שונים לתקף את ממצאיהם באמצעות שכלול כליהם המחקריים והמושגיים. הדבר התבטא, למשל, בנסיונות ליצור פרוצדורות קשיחות למחקר אמפירי ושיטתי במדעי החברה, או להקשיח את תהליכי ההכשרה של פסיכולוגים. וכך גם בחקר תופעות רוחניות נעשו נסיונות להציע מחקרים אמפיריים או פוזיטיביסטיים, ולעתים אף לגרוף הון סמלי בדמות חוקרים מן המדעים המדוייקים שגוייסו למחקרים פרפסיכולוגיים.
בין אם מדובר באירוניה היסטורית, ובין אם ביוהרה מקצועית, מדעי הרוח שמיעטו יותר מהדיסציפלינות החברתיות וההתנהגותיות למסד מתודולוגיות "מדעיות" (במובנים שצויינו לעיל), מפקפקים בעשורים האחרונים בטענות האמת של המדעים ה"קשים". במסגרת תיאוריות ביקורתיות מן השיח הפוסט-מודרניסטי, מנסים חוקרי תרבות המתבוננים במדע המודרני, להציג את המתודה המדעית והשכלתנית כנתונה בהקשר תרבותי ולהפחית מיומרתה האוניברסלית.
בתווך הנפער בין גרסת ה"מדעיות" הקשיחה המודרניסטית לבין הפקפוק הפוסט-מודרניסטי בעדיפותה (או אמיתותה) של מדעיות שכזו, מתעוררות מחדש שאלות הנוגעות לאופן הראוי לחקר שאלות של רוח, כגון: האם בכלל ניתן לחקור רוחניות בכלים מדעיים, או שמא מדובר בשיחים שאין להם נקודת השקה המאפשרת דיון משותף? מהי מתודה מחקרית ראויה לחקר תופעות רוחניות? האם שיטות מחקר מסויימות עשויות להוכיח את קיומן של תופעות רוחניות? האם הקטגוריה של "רוח" פסולה מכל וכל במחקר מדעי? האם ראיות "מדעיות" לתופעות רוחניות ממוססות את משמעות הרוחניות ותורמות לרדוקציה שלהן לתופעות חומריות? וכד'.
בשאלות אלה יעסוק המושב המוצע. פרופ' עפרה מייזלס תפתח בדיון פילוסופי אודות הפער ברובד האפיסטמולוגי והאונטולוגי בין שיח מדעי פוזיטיביסטי לבין האופן בו מובָנות בד"כ תופעות רוחניות, ותדון בהיתכנות של מחקר "מדעי" של רוחניות, תוך סקירת שלוש קבוצות של מחקרים אמפיריים על חוויות רוחניות; איתמר תאודור וד"ר דניאלה גורביץ' יציגו את יתרונותיה של מתודה השוואתית בחקר דתות, המציעה מחקר אובייקטיבי של דתות שונות ומעמד אוניברסלי לתופעות רוחניות; ד"ר יהודית רונן תדון בבעיה הפסיכו-פיזית לאור עדויות אמפיריות (ממחקר פרפסיכולוגי) על האפשרות להשפעה של הרוח על החומר; ומנגד- שנער פנקס תציג ממצאי מחקרים ממדעי המוח להשפעת חומרים כימיים על מצבים נפשיים ותדון במשמעותם.
