הרצאה זו עסקה בניאו-שמאניזם בישראל, אבל… בעצם, איך אפשר לתאר את הניאו-שמאניזם בישראל אם לא ברור מהו ניאו-שמאניזם? ואכן מתברר שהמונח כלל איננו ברור.
ההרצאה דנה במונח ובפרובלמטיזציה שלו, בשאלת היחס בין שמאניזם לניאו-שמאניזם, בחיפוש אחר המכנה המשותף של תופעות "שמאניות", ועוד.
ההרצאה התקיימה במסגרת סמינר תלמידי מחקר של החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, שארגן פרופ' עתי צטרון, במאי 2019. למרבה הצער, קיים רק תקציר של ההרצאה.
רוח-מדבר שפירא גם השתתפה בחיבור דוח על ניאו-שמאניזם בישראל, ר' כאן.
תקציר
"עשו מאמץ להיזכר,
או, אם תיכשלו בכך – המציאו!"
(מוניק ויטיג)
הניאו-שמאניזם, כמו גם תופעות רוחניות ותנועות דתיות עכשוויות אחרות, זוכה לעתים קרובות לביקורת על מידת האותנטיות שלו. ואכן, מידת ההמצאתיות שחלה בשמאניזם במהלך המאה האחרונה בולטת ומתועדת היטב – ניכוס של מסורות ילידיות בידי מערביים, יצירת "שמאניזם עירוני", אימוץ טכניקות וטקסים תוך ניתוקם מהקשרם המקורי, עירוב בין מסורות מתרבויות שונות, ייחוס של ערכים בלתי רלוונטיים (כגון צמחונות) למסורות שמאניות שונות, ואף אירועים של הונאה (המפורסם שבהם הוא סיפורו של קרלוס קסטנדה). עצם השימוש בקידומת "ניאו" עשוי לרמז על מודעות לחידוש שבתופעה זו. בנוסף, לנוכח המגוון הרחב של שמאניזמים כיום, אפשר לתהות אם יש בכלל מכנה משותף שמצדיק את כינוי המגוון הזה בכותרת "שמאניזם" ומה למעשה פירושה.
מנגד, חוקרי דתות – המודעים היטב להִשתנות המתמדת של מסורות דתיות – עשויים להצביע על "המצאת מסורת" כתהליך מקובל והכרחי, שמתקיים בכל מסורת מקדמת דנא. תובנות ביקורתיות מהזווית המחקרית התרבותית עשויות לשפוך אור גם על האינטרסים של מי שמפקפקים באותנטיות של הניאו-שמאניזם, ובכלל – על המונח "אותנטיות".
במפגש יוצגו גם דוגמאות עכשוויות ישראליות לתופעות ניאו-שמאניות ישראליות שבהן עוסקת החוקרת.
מרצה
מריאנה רוח-מדבר שפירא
תאריך
21/05/2019
שפה
עברית
אקדמי/לא אקדמי
פריט אקדמי
ציטוט ביבליוגרפי
רוח-מדבר שפירא, מריאנה, "ניאו-שמאניזם בישראל: אותנטיות והמצאת מסורת", הרצאה בסמינר תלמידי מחקר של החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, 21 במאי 2019.