הרצאה: ניאו-שמאניזם בישראל – אותנטיות והמצאת מסורת

"עשו מאמץ להיזכר,
או, אם תיכשלו בכך – המציאו!"
(מוניק ויטיג)
הניאו-שמאניזם, כמו גם תופעות רוחניות ותנועות דתיות עכשוויות אחרות, זוכה לעתים קרובות לביקורת על מידת האותנטיות שלו. ואכן, מידת ההמצאתיות שחלה בשמאניזם במהלך המאה האחרונה בולטת ומתועדת היטב – ניכוס של מסורות ילידיות בידי מערביים, יצירת "שמאניזם עירוני", אימוץ טכניקות וטקסים תוך ניתוקם מהקשרם המקורי, עירוב בין מסורות מתרבויות שונות, ייחוס של ערכים בלתי רלוונטיים (כגון צמחונות) למסורות שמאניות שונות, ואף אירועים של הונאה (המפורסם שבהם הוא סיפורו של קרלוס קסטנדה). עצם השימוש בקידומת "ניאו" עשוי לרמז על מודעות לחידוש שבתופעה זו. בנוסף, לנוכח המגוון הרחב של שמאניזמים כיום, אפשר לתהות אם יש בכלל מכנה משותף שמצדיק את כינוי המגוון הזה בכותרת "שמאניזם" ומה למעשה פירושה.
מנגד, חוקרי דתות – המודעים היטב להִשתנות המתמדת של מסורות דתיות – עשויים להצביע על "המצאת מסורת" כתהליך מקובל והכרחי, שמתקיים בכל מסורת מקדמת דנא. תובנות ביקורתיות מהזווית המחקרית התרבותית עשויות לשפוך אור גם על האינטרסים של מי שמפקפקים באותנטיות של הניאו-שמאניזם, ובכלל – על המונח "אותנטיות".
במפגש יוצגו גם דוגמאות עכשוויות ישראליות לתופעות ניאו-שמאניות ישראליות שבהן עוסקת החוקרת.