מפגש מקוון שלישי של "הבמה לחקר רוחניות עכשווית ואלטרנטיבית"

על המרצה

יונתן כהנא-בלום הוא בעל דוקטורט מהאוניברסיטה העברית במדע הדתות. ערך מחקר פוסט-דוקטוריאלי באוניברסיטת הארווארד ובאוניברסיטת אורהוס, דנמרק.
jonathan.cahana@mail.huji.ac.il

תקציר

This article addresses how Hans Jonas’s reconstruction of gnosticism as a historical movement in late antiquity gave rise to two parallel contemporary interpretations: Gershom Scholem’s “metaphysical antisemitism” and Susan and Jacob Taubes’s attempt at a revival of a Jewish—gnostic cultic revolt. While both reached very similar conclusions regarding the gnostic potential for modern Judaism, they could not be more different in the implications they drew from it. This, in turn, also explains the animosity that developed between all the people involved.

רפרנס

Jonathan Cahana-Blum, "Jonas, Scholem, and the Taubeses in Jerusalem: From Metaphysical Antisemitism to a Jewish Gnostic Conspiracy." Religions 13 (2022): 1-11

לינקים/ קבצים

למאמר – הקישו כאן.

על המרצה

ליאת צוקר, בת 45, נשואה ואמא לשלושה, מקיבוץ משמרות, מטפלת באמנות, מדריכה מטפלים, עובדת במחלקה פסיכיאטרית לטיפול יום מבוגרים בבית רעים בנתניה, לומדת ומלמדת 'חשיבה הכרתית' ('שיטת ימימה')', מעבירה סדנאות והשתלמויות לצוותים טיפוליים, דוקטורנטית בחוג ליעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה, בהנחייתן של פרופ' עפרה מייזלס ופרופ' מריאנה רוח-מדבר שפירא.

תקציר
מאמר זה הינו אחד הראשונים לעסוק ב'חשיבה הכרתית', הידועה גם בשם 'ימימה', בשדה המחקר האקדמי. המאמר מציג בחלקו הראשון עיקרי ממצאים מעבודת תזה לתואר שני בנושא תהליכי התפתחות המתרחשים בעקבות לימוד 'חשיבה הכרתית', בדגש על הבטים הקשורים לתחום הטיפול באמצעות אמנויות. בחלקו השני מוצגת דוגמא מתוך מודל לעבודה המשלבת בין חשיבה הכרתית לטיפול באמצעות אמנות חזותית שפותח על ידי עורכת המחקר.
מטרת מחקר חלוץ זה היתה ללמוד באופן רטרוספקטיבי על חויית הלימוד של לומדי ולומדות 'חשיבה הכרתית', להבין מהם תהליכי השינוי והצמיחה שהתרחשו בעקבות הלימוד, ומה מקום תהליכי הקריאה והכתיבה – הכרוכים בלימוד – בשינוי זה. שיטת המחקר היתה איכותנית-קונסטרוקטיבית, ובאמצעותה נערכו חמישה עשר ראיונות חצי מובנים של לומדים ולומדות וותיקים. הממצאים העלו שלוש תמות עקריות. הראשונה מלמדת על שינוי שבמרכזו עומדת המשגה ימימאית המחלקת את המבנה הפנימי של האדם ל'עומס' ו'מהות'. תימה שניה מלמדת כי תהליך לימוד ההמשגות והפיכתן להבנות פנימיות נעשה בצורה המשלבת מימדי לימוד שונים. תימה שלישית עוסקת ביכולת להתנהל במציאות באופן הכרתי המתבטא בתפיסת מציאות של "גם וגם" הרואה מעבר לניגודים.
החלק השני של המאמר מציג דוגמא לחיבור בין עולם המושגים והכלים של החשיבה ההכרתית שתוארו במחקר, לבין עבודה בכלים השלכתיים בטיפול באמנות חזותית. המימד היצירתי של הדימוי, שנוסף למימדי הלימוד השונים שנחקרו, מאפשר הרחבה קונספטואלית ומעשית של שני התחומים.

רפרנס

צוקר, ל' ורז, א' ויניב, ד' (2019). מלאכת הכרת הטוב: השפעות לימוד חשיבה הכרתית ('ימימה') והדגמת חיבור לעבודה באמצעות אמנויות. טיפול באמנויות: מחקר ויצירה במעשה הטיפולי 9(2), 901-915.

למאמר – הקישו כאן.

הילי רצון – בעלת דוקטורט מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מחקרה בחן את תפקיד של הניו-מדיה בהיווצרותן והתפתחותן של תנועות דתיות חדשות.

בעשורים האחרונים הופיע מספר גדול של תנועות דתיות חדשות (תד"ח). בדוח שפירסם מרכז Inform בשנת 2011, תועדו באירופה לא פחות מ-1,894 תנועות דתיות חדשות, כלומר תנועות שראשיתן לאחר מחצית המאה העשרים. גורדון מלטון (Gordon Melton) העריך ב-1993 שלקראת שלהי המאה העשרים יהיו בארצות הברית כאלף תנועות כאלה. אולם, למרות הצמיחה המשמעותית במספר המאמינים בתד"ח, קיים רק מידע מועט על התנועות הדתיות האלו (Arweck, 2006; Barker, 1999).
מחקר זה עוסק בתפקיד שיש למדיה החדשים בצמיחתן של תנועות דתיות חדשות ובפעילותן, מתוך התמקדות בוויקה (Wicca), בכנסיית השטן (COS) ובכנסיית מפלצת הספגטי המעופפת (CFSM) כמקרי בוחן. בדת הוויקה המאמינים עוסקים בכישוף ובכתיבה של ספר הצללים כחלק מפולחנם. ספר זה משמש כספר עבודה מאגי אישי למאמינים ונחשב אזוטרי, מאחר שהוא מכיל מידע דתי חשוב וטכניקות מאגיות (Lewis, 1999; Van Gulik, 2013). את כנסיית מפלצת הספגטי המעופפת (CFSM), שמכונה גם פסטפאריזם, ייסד בשנת 2005 Bobby Henderson והיא החלה את דרכה כדת פרודית. החברים בדת אמורים להאמין במפלצת ספגטי מעופפת שיצרה את העולם ונוכחת בו, אך היא בלתי נראית (Walach, 2008). כנסיית השטן (COS) היא דת שחבריה אתאיסטים, והם אינם סוגדים לשטן. את דמותו של השטן הם תופשים כארכיטיפ סימבולי המייצג את הקיום הגשמי והזמני של בני האדם בעולם. הפרקטיקות של תנועה זו כוללות טקסים ושימוש בטכניקות מאגיות חילוניות (Holt, 2011; Petersen, 2005).
שלוש תנועות אלו נבחרו מכיוון שהן מייצגות מגוון רחב של פרקטיקות תקשורתיות הנהוגות בתנועות הדתיות החדשות. במסגרת המחקר נעשה ניתוח איכותני של השיח הדתי של קבוצות אלה במדיה החדשים. העבודה ניסתה להקיף את שימושי המדיה החדשים של קבוצות אלה, גם של ההנהגה בפניותיה למאמינים וגם של המאמינים בינם לבין עצמם ועם אחרים. לשם כך נחקרו תכנים שמופיעים באתרים הרשמיים של התנועות הדתיות החדשות וגם תקשורת המתקיימת בין המאמינים המשתייכים לתנועות הדתיות החדשות האלו ברשתות החברתיות ובפורומים הייחודים להן.
נמצא שבוויקה וב-CFSM אין מבנים היררכיים, ובהעדר מבנה היררכי ובשל האופי האינדיבידואלי שלהן תד"ח אלו מעצבות עדיין את הפרקטיקות שלהן. בניגוד אליהן, כנסיית השטן מתאפיינת במבנה ממוסד עם היררכיה נוקשה ובריכוזיות של קהילותיה. לדת זו יש מערכת קבועה של פרקטיקות ורק מנהיגיה יכולים לשנותן. לפי הממצאים, התד"ח נוטות להשתמש באתריהן כמרכז מידע דתי לציבור הרחב או כמרכז לימוד דתי לחברים בדת וגם לתיקון מידע שגוי על הדת וכאמצעי שיאפשר להן לקבל תמיכה במאבקן ללגיטימציה דתית. בנוסף, נמצא כי ככל שהדת ותיקה יותר וגילי חבריה מבוגרים יותר, כך המשתמשים פסיביים יותר ושימושי המדיה החדשים של הקבוצה התאימו לגישתReligion Online. גישה זו מתארת את אופן השימוש באינטרנט כאמצעי שמטרתו לספק למאמינים מידע על הדת. לעומתה, גישת Online Religion מתייחסת לאתרים דתיים שנוטים להיות אינטראקטיביים ומציעים למשתמשים מגוון פעילויות מקוונות שדרכן הם יכולים לתקשר זה עם זה. גישה זו התאימה לדת שאין לה מבנה היררכי וחבריה הדומיננטים הם צעירים שרואים במדיה מקום ליצירת קשרים ופרקטיקות חדשות (Helland, 2005). כלומר, השימושים של ויקה ו-CFSM התאימו להגדרה Online Religion, בעוד ש-COS התאימה להגדרה Religion Online. במחקר נמצא גם כי שתיים משלוש התד"ח שנבדקו במחקר אינן מיסיונריות, בעוד ש-CFSM משתמשת בפרופגנדה ובממים כדי להפיץ את דתה ולגייס לשורותיה מצטרפים חדשים. גם ההומור שמאפיין את CFSM משמש להפצתה ולגיוס מאמינים חדשים, שמעבירים את התוכן המשעשע שמצאו הלאה לחבריהם. לעומתה, ויקה וכנסיית השטן אינן פועלות לגיוס מצטרפים חדשים, ורק כשמתעניינים בדת מגיעים אליהן בכוחות עצמם, חברי הדת יסייעו להם להצטרף אליה.
ממצאי המחקר העלו כי השימוש בניו-מדיה בקרב הוויקנים הוביל לדיגיטציה של עיצוב ספר הצללים וכתיבתו, שבאופן מסורתי נעשו בעבודת יד. שימוש ייחודי זה תרם להיווצרותה של פרקטיקה חדשה שניתן להגדירה ככישוף שיתופי. זו היתה גם ההתנהלות בכתיבת האסופה Loose Canon. את האסופה כתבו יחד חברי CFSM, שהצליחו ליצור אתוס ופרקטיקות דתיות חדשות.
המחקר הצביע על כך שהשימוש בניו-מדיה מציב קשיים לתד"ח וטומן בחובו אתגרי סמכות רבים, לפחות במקרה של ויקה ועוד יותר ל-COS. בניגוד לשתי דתות אלו, CFSM, שנוצרה מתחילתה במרחב המקוון ואינה בעלת מבנה היררכי, לא חוותה כלל אתגרי סמכות. אתגר נוסף שניצב בפני ויקה ו-COS נובע מכך שהן מתאפיינות בפרקטיקות אזוטריות שחבויות מעין הציבור, והשימוש ברשתות החברתיות מקשה עליהן לשמור על פרטיותן. COS שומרת על אופייה האזוטרי ואינה מאפשרת למשתמשים באתריה שיתוף של תכנים. לעומת זאת, בקרב הוויקנים, שדתם אינה ממוסדת, חל שינוי בהיבט זה במשך השנים, ובדיונים בקבוצות הפתוחות לציבור חשפו החברים בדת כתבים וגם תמונות מתוך ספריהם.
מסקנתו של המחקר היא שההשתתפות בדיונים ברשתות החברתיות ובאתרים סייעה לחברים בתד"ח לתת אמון באחרים ולקבלו מהם והעניקה להם תחושת ביטחון, מה שתרם לביסוסן של דתות אלה ולהתפשטותן. במקרה של ויקה, הפלטפורמה של הרשתות החברתיות גם מאפשרת שינוי תפישתי בנוגע לאילו חלקים בפרקטיקה הדתית שלה יישארו פרטיים ואילו אפשר לשתף ולחשוף לציבור.
המחקר מצא גם שחברים בתד"ח שאינן ממוסדות נוטים להיות פעילים יותר ולנהוג לפי רצונם, גם אם זה נוגד את המוסכמות המקובלות בדתם. בנוסף לכך, נמצא שחלק מהתד"ח משתמשות בקבוצות בהתאם לאופן שבו הבינו את הרשתות החברתיות. בעוד שוויקה פיתחה תצורה של מאגיה שיתופית, האתר של COS תיפקד כפלטפורמה למרכז מידע דתי. מסקנה נוספת היא שאפשר לסווג את CFSM כמין חדש של דת, בהתאם לתהליך הספציאציה בטבע. שבו מתרחשת התפצלות מינים לשני תת-מינים בדרך כלל עקב הפרדה אקראית. דת זו משקפת תהליך של אבולוציה דתית ומעבר להיווצרותן של דתות שיתופיות, שבהן החברים משתפים פעולה יחדיו כדי ליצור את הדת והפרקטיקות שלה.
תרומתו של מחקר זה היא בהצגת מאפייני השימוש הייחודים של התד"ח בניו-מדיה השונים מאלו של הדתות הותיקות. רוב מחקרי העבר בתחום התקשורת והדת התמקדו באופני השימוש של הדתות הותיקות בניו-מדיה שהשתמשו באינטרנט בעיקר בכדי להציג מידע לציבור מאמיניהם. לעומת זאת, אתריהן של התד"ח לצד מתן המידע, משמשות לפיתוח של פרקטיקות דתיות חדשות, התמודדות עם מידע כוזב ויצירת קהילה דתית. שימושים אלו אינם מאפיינים את הדתות הותיקות ולכן חשיפתן במחקר הנוכחי תורמת להבנת מאפייני השימוש הייחודים של התד"ח. בנוסף, השימוש בניו-מדיה לשיח קהילתי וביקורתי ואתגרי הסמכות העולים ממנו שונים מאלו של הדתות הותיקות. המחקר תורם להבנת האופן שבו דתות חדשות שאינן מבוססות, מצליחות להתמודד עם דילמות פנימיות ואתגרי סמכות שצצים בעקבות הרשת. התובנות העולות ממחקר זה יסייעו בבחינת תפקידם של הניו-מדיה בליכוד מיעוטים לכדי קבוצות שפועלות יחדיו כדי להשיג את מטרותיהן. השלכותיו יאפשרו למוסדות להבין את הצרכים הייחודים של תד"ח ואת מקומן בחברה ויעודדו סובלנות כלפיהן. השלכותיו יתרמו גם להבנת הקונפליקטים הפנימיים הקיימים בתד"ח ויציגו סיבות לשינויים התכופים בהרכב האנושי שלהן.

רפרנס