"יְהַוֶּה עֱזוּז וְגִבּוֹר
יְהַוֶּה אִישׁ מִלְחָמָה
קוּמָה יְהַוֶּה וִיפֻצּוּ אוֹיְבֶיךָ
וִינֻסּוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.
[מתוך ""ההולכי בחושך"" ליונתן רטוש.]"
שתי תנועות ישראליות פגאניות במאה האחרונה מעלות על נס פנתיאון אלים עתיק. מה ההבדל ביניהן? בהרצאה זו הצגנו קווי דמיון ושוני ביחס לאלוהויות בשתי התנועות.
ההרצאה התקיימה בכנס השנתי של האגודה הישראלית לחקר דתות באוניברסיטת תל אביב ב-4 במאי 2023.
הכנס הוקדש לנושא "אלהות אלים אלות", והמושב בו ההרצאה התקיימה היה על "אלוהויות המזרח הקרוב".
ההרצאה נסמכת על מאמר השוואתי בנושא זה. ר' קישורים להלן.
תקציר
שתי תנועות במאה האחרונה הניפו על נס את המיתולוגיה הפגאנית בארץ ישראל – התנועה הכנענית שפעלה החל משנות ה-1940, והתנועה הניאו-פגאנית שפעילה מסוף המאה ה-20. שתי תנועות הנגד מבקרות את הצורה המקובלת של "היהדות" בישראל ואת השקפות הממסד היהודי-דתי, תוך החייאה וניכוס של מסורות פגאניות קדומות. אולם למרות קו דמיון זה – תפיסת האלוהות שלהן שונה (כמו גם שלל מאפיינים אחרים).
בעוד התנועה הכנענית התייחסה לאלים מקומיים עתיקים, הניאו-פגאנים בישראל מתייחסים לאלוהויות מתרבויות שונות. הכנענים פעלו בעיקר במישור העיוני-ספרותי, בו תיארו את הערצת הטבע והאלים, כלומר האלים היו בעיקר רעיון, סמל וביטוי לערכים. לעומתם, הניאו-פגאנים פועלים בערוצים טקסיים וביציאה ממשית לטבע, וזאת לצד הכתיבה. שתי התנועות בעלות קווי מתאר חילוניים, אבל אינן "חילוניות" ממש: הכנענים נעו בין אתאיזם לאמונה-של-ממש, ואילו הניאו-פגאנים עורכים פסיכולוגיזציה של האלוהות בדרכים שונות וגם עוסקים במאגיה ופניה לאֵלָה.
הבדלים נוספים נוגעים למגדר ופוליטיקה – אף שהאֵלָה זוכה לתקומה בשתי התנועות, הדגש הכנעני הראשוני היה על אונו של י-הוה והתעוררותו כסמל של לוחמנות ועימות, מתוך אידיאולוגיה לאומנית, המתבטאת בסמלים זכריים. בשונה, הניאו-פגאנים מדגישים את האֵלָה כסמל של שלום והרמוניה, מתוך גישה אוניברסליסטית, ודגש על סמליות נקבית.
