חקר תרבות עכשווית מזמן הנכחה חריפה של המעורבות הרגשית והערכית של החוקרת בתוצאות מחקרה. מאחר שהניו אייג' הוא תרבות נגד, הוא מבקר גם את השיח האקדמי. לכן, כל ביקורת מלומדת כנגד הניו אייג' עומדת כנגד ביקורת "ראי" מצידו על השיח המחקרי.
בדף זה מצויים: 1. רשימה מרוכזת של טקסטים וסרטונים הקשורים בפרוייקט מחקר של פרופ' מריאנה רוח-מדבר שפירא וד"ר עמרי רוח מדבר, אודות ביצועיו וגלגוליו העכשוויים של הפיוט "אם ננעלו". 2. קישורים לתיאור התוצרים של פרוייקט המחקר – שני מאמרים ושתי הרצאות בכנסים.
כן, "אם ננעלו" מסמל מזרחיות. אבל מהי מזרחיות? האם זו יהדות תימן המסורתית, אולי אפילו הדתית? האם זו תימן הדומה להודו האקזוטית? האם מדובר על סמל של "האחר" המיסטי/רוחני (כבר אמרנו הודו...)? ואולי בכלל מדובר על סמל של קבלה, עוד "אחר" עכשווי שמתברר כדומה לכל ה"אחרים" האחרים, כולל "המזרח האחר"... במאמר זה אנו עוקבים אחר תהליך השינוי של "אם ננעלו" כסמל, שמסמל בכל פעם דברים שונים. הפיוט עבר - מסתבר - דרך ארוכה, מחיקה של יהדות תימן המסורתית אל המרחב האוניברסלי והרוחני-אלטרנטיבי העכשווי.
הפיוט "אם ננעלו" זכה לעיבודים מוסיקליים פופולריים אחדים בעשורים האחרונים. עיבודים אלה מעוררים שאלות - ומניקים תשובות שונות - בנוגע לאותנטיות, זהות, מסורת ועוד. כל אחד מהם מגלם אופן התמודדות אחר עם המצב הפוסטמודרני. המאמר מציג שלושה מודלים שונים של יחס לחומרים מסורתיים, שמהווים דרכי התמודדות שונות עם הבעיות של פרטים ביחס לשאלות אלה.
עבור המערב, המזרחי הוא אובייקט להשלכת מאוויים ופנטזיות. כך גם בהקשר הרוחני: האוריינטליזם הניו אייג'י מעצב את "המזרח" (ובפרט הודו) כרוחו, בתור תרבות "אחרת" משמעותית. תהליך דומה עובר על הקבלה, כ"אחרת" של המערב. הרצאה זו מציגה את המפגש בין "המזרח" לבין הקבלה בגרסה תימנית (גם היא "מזרח") - באמצעות בחינת ביצועים עכשוויים של הפיוט "אם ננעלו".
אנחנו בוראים את המציאות - זהו רעיון מרכזי בשיח התרבות העכשווי. אבל איך? מהמטריקס ועד מקל כישוף, מפסיכולוגיה חיובית ועד טכניקות לשליטה מוחית. בהרצאות שונות הוצג המחקר אודות רעיון רוחני (או אולי בעצם מחולן?) זה...
אחד הרעיונות המרכזיים ביותר בשיח הרוחני העכשווי, וגם בשיח הפופולרי בכלל, הוא שאנחנו אלה שבוראים את העולם שלנו. לרעיון זה גרסאות שונות. למשל, גרסת הפסיכולוגיה החיובית מתארת כיצד מחשבות וציפיות עשויות ליצור מציאות באמצעות שינוי התנהגות; גרסת המדע הבדיוני רואה בנו שחקנים במרחב וירטואלי הבוחרים ומעצבים את סביבתם; הגרסה המאגית מלמדת אותנו לכשף את המציאות; ועוד.
האקדמיה היא שחקן תרבותי, וכשהיא דנה בסוגיה השנויה במחלוקת תרבותית - השיח האקדמי נוטל למעשה חלק במשחק התרבותי ובמאבק הכוחות. מאמר זה - העוסק במוסיקת ניו אייג' - נוצר משת"פ מחקרי בין עמרי לבין מריאנה רוח-מדבר, כצומת של נושאי העניין המחקריים שלהם, ופורסם בכתב העת של אוניברסיטת ברקלי - Cultural Analysis.
במצב הפוסטמודרני כבר ברור שאין מחקר אקדמי אובייקטיבי. הדבר נכון שבעתיים כשאובייקט המחקר שנוי במחלוקת תרבותית. לכן, אין לצפות שחוקרי הניו אייג' יהיו משוחררים מאינטרסים ואג'נדות. הרצאה זו סוקרת את הפולמוסים הציבוריים בהקשר לניו אייג' שחוקריו מעורבים בהם, ומבררת את ההטיות והפרה-דיספוזיציות של השיח המחקרי העכשווי בתחום. כותרתה המלאה היתה: "למה אפשר לצַפות, כשאי אפשר לצפות למחקר אקדמי אובייקטיבי של רוחניות עכשווית?"
במחקר זה מושווית השקפת העולם של הרפואה הקונבנציונלית לזו של הרפואה המשלימה/אלטרנטיבית, תוך הקבלה של השקפות אלה למודרניזם ופוסטמודרניזם (בהתאמה). המחקר מזהה קבוצה חדשה וחדשנית של ריפוי, בעלת היגיון שלא התקיים בעבר - לא בעולם המודרני ולא בעולם המסורתי (ולשם כך מובאת גם התייחסות משווה לריפוי מסורתי, פְּרה-מודרני). מוקד ההשוואה הוא שאלת תפקידה של השפה בתהליך הריפוי. ההשקפה החדשנית איננה אופיינית לכל שיטת ריפוי חדשה או אלטרנטיבית, ולכן כיניתי את הקבוצה החדשנית של שיטות הריפוי "הרפואה האלטרנטיבית החדשה".