מאמר: קידוש האקראיות בטקסים מאגיים וירטואליים

המאמר מציג את תופעת טקסי הדיבינציה שבמרחב הוירטואלי (אתרי אינטרנט ותוכנות), ומבקש לעמוד על מאפייניה התיאולוגיים, השלכותיה, והזיקות בינה לבין מאפייני הרוחניות האלטרנטיבית שמחוץ למרחב הוירטואלי. בלב המאמר מוצג ההיגיון החדש – "אקראיות מקודשת" – כעיקרון המסביר פעילות וירטואלית זו (כמו גם את הרוחניות האלטרנטיבית בכלל).
הוירטואליזציה מפקיעה את ההיגיון של הרציונליזציות המסורתיות לטקסי הדיבינציה. בהתאם, שיח המשתמשים והיצרנים של דיבינציות וירטואליות מקדש את המרחב הוירטואלי ומציג אותו כזירה מובחרת לפעילות מטא-פיזית (המערבת את הנשמה, אלהים וכד'). הביצוע הוירטואלי של הטקס מטפח מאפיינים ייחודיים, המתבטאים הן במובנים טכניים והן בהיווצרות תיאולוגיה ואתיקה חדשות: שמירה על פרטיות המשתמש/ת והימנעות מתיעוד; אפשרות נרחבת למניפולציות מצד המשתמש/ת; נגישות, אוטומטיזציה ומיידיות בביצוע דיבינציה; אינפלציה של שיטות דיבינציה וחשיפה למגוון רחב של שיטות; יחס שוויוני לשיטות דיבינציה שונות (ולמקורותיהן התרבותיים); חשיבות רבה לאמצעי המחשה חוויתיים שבמוֹקדם הוויזואליזציה; התאמה אישית גוברת של מאפייני הטקס לצורכי המשתמש/ת; ועוד. תופעה משמעותית ביותר היא הגברת האחריות המוטלת על המשתמש/ת בשלבי הטקס השונים (בחירת השיטה וניסוח השאלה, ביצוע הטקס, מתן הפרשנות), כתחליף לסמכותו של כהן הדת.
השיח הרוחני הוירטואלי מלמד על עירוב וטשטוש מתמיד בין רציונליזציות מחולנות לכאלה שהן דתיות-"קלאסיות". הדיבינציה הוירטואלית משמשת, אם כן, דוגמה לכך שברוחניות העכשווית אין סתירה אלא זיווג פורה בין רוחניות ומאגיה לבין טכנולוגיה.