במדינת ישראל נכתבו ארבעה דוחות ממשלתיים כנגד "כתות". מה מטריד בתופעה הזו? האם סביר שבכל אחד מהדוחות צצה בעיה מסוג אחר בנוגע לתנועות הדתיות החדשות בישראל? על מה הדבר מלמד? מה אפשר ללמוד על החברה הישראלית מהדוחות השונים הללו?
במחקר זה ניתחנו את לשון הדוחות (מזווית של חקר שיח) והצבענו על הדמיון בין הדוחות וגם על השוני ביניהם. המחקר מהווה כמובן מראה לחברה הישראלית ולתהליכים שחלו בה בעשורים האחרונים.
מאמר זה (כ-7,000 מילים בעברית, ויש דומה לו באנגלית – ר' קישור להלן) התפרסם בגיליון מיוחד של כתב העת "עיונים בשפה וחברה"' שהוקדש ל"קבוצות סמכותניות (כיתות) בחברה הישראלית", בעריכת דוד גרין. כתב העת יוצא לאור בידי האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה.
תקציר
מאז 1982 ועד 2011 פרסמה מדינת ישראל ארבעה דוחות העוסקים בתנועות דתיות חדשות ומדגישים את סכנותיהן. למרות התמדת המגמה האנטי-כיתתית בדוחות, ניתוח מעמיק מעלה כי הללו משקפים היטב גם את השינויים הערכיים הנרחבים שהתחוללו בחברה הישראלית, כפי שהם מתבטאים בהשתנות השיח משיח קולקטיביסטי-הגמוני-לאומי לשיח רב-מגזרי אינדיבידואליסטי-גלובליסטי. הדוחות ניזונים משני מקורות שיחניים מרכזיים המשקפים שני הקשרים תרבותיים שונים: האחד הוא השיח האנטי-כיתתי המתמיד לאורך השנים, והאחר הוא השיח הציבורי הישראלי העובר שינויים בולטים משנות השמונים ועד לימינו. מחקר זה מציג ניתוח של ההשפעות משני מקורות שיחניים אלה על הדוחות הממשלתיים ומציג את ההסתגלות של השיח האנטי-כיתתי לשינויים בשיח הישראלי, הסתגלות המאפשרת את השפעתו המתמשכת.
שפה
עברית
אקדמי / לא אקדמי
פריט אקדמי
ציטוט ביבליוגרפי
קלין אורון, אדם, ומריאנה רוח-מדבר שפירא, "'מדינת ישראל נגד הכתות': דוחות ממשלתיים בין השיח האנטי-כיתתי לשיח הציבורי הישראלי", עיונים בשפה וחברה 12.2 (2019; גיליון מיוחד בנושא "קבוצות סמכותניות (כיתות) בחברה הישראלית"): 144-126.
