מאמר: דוחות ממשלה ישראליים אודות תנועות דתיות חדשות – "אמור לי מיהם אויביך…"

מאז 1982 ועד 2011, פרסמה מדינת ישראל ארבעה דוחות העוסקים בתד"ח, המציגים תופעות אלה כסכנה. בשנות ה-1980 אנו מוצאים שיח קולקטיביסטי, בו המדינה תופסת את עצמה כמגנה על גבולות הקולקטיב מפני איומים חיצוניים, ומייצגת את שלל המגזרים בתוכה בעשותה כן, תוך חיפוש אחר הערכים הקונצנזואליים. בשנות ה-90 מצטייר שלב ביניים, בו המדינה מנסה לאזן בין שמירה על חירויות הפרט לבין הגנה על אינטרסים של ציבורים רחבים. הדוח מ-2011 מתמקד רק בשאלות של פגיעה בפרט.
על רקע התובנה ממחקרים קודמים, כי יחסן של חברות לתד"ח מלמד רבות על החברות עצמן, אנו מוסיפים וטוענים, כי כאשר חברה משתנה, אף יחסה לתד"ח משתנה. בהתאם, בכל נקודת זמן התד"ח מייצגות עבור החברה הישראלית איום נתפס שונה (וכך משתנים גם ערכים הנזכרים בדוחות, גופים המשתתפים בדוח, מקומו של הציבור בשיקולי הדוח, חריפות ההמלצות ואופיין, ועוד).
אנו מראים כיצד ארבעת הדוחות הישראליים משקפים אבני דרך בשלושה תהליכי שינוי מרכזיים שהתחוללו בחברה הישראלית בעשורים האחרונים: מאתוס קולקטיביסטי-הגמוני לרב-מיגזרי, מאתוס הממוקד בחברה לכזה הממוקד בפרט, ומאתוס לאומי לאוניברסלי.