הרצאה: אתגרים פרשניים בחקר המיסטיקה הישראלית החדשה

ההרצאה תעסוק באתגרים הפרשניים המיוחדים העומדים בפני חוקרי המיסטיקה הישראלית החדשה, המכונה בדרך כלל "העידן החדש". מקורם של אתגרים אלה כפול: ראשית- האפיונים הייחודים של תרבות זו, ההופכת נפוצה ביותר בישראל החל במחצית השניה של שנות ה-90; ושנית- ההקשר ההיסטורי-תרבותי, שנוהגים לכנותו "המצב הפוסטמודרני". 
לכאורה ניתן לטעון, כי מאחר שמדובר באוסף תופעות מורכבות, בלתי ממוסדות ואקלקטיות- על המחקר לשקף מציאות הגותית נעדרת סדר. אולם אנו עדים לכך שבתודעה העצמית של השותפים למיסטיקה זו- נתפסות הקבוצות והתורות השונות של העידן החדש כחלק מאחדות תרבותית. מכאן עולה שאלת המחקר הבאה: הכיצד יש לתאר ולהבין את ההגיון והלכידות הפנימיים בתודעה העצמית של מיסטיקת העידן החדש בישראל? 
בבואנו לחקור את תרבות העידן החדש כתרבות אחדותית, ניתן להצביע על 5 אתגרים פרשניים: 
1.    העדר ארגון רשמי או מיסוד של כלל תופעות העידן החדש מקשה על זיהוי ודאי של תופעות כמשתייכות או חורגות מהתרבות המיסטית של העידן החדש.
2.    גורמים שונים במיסטיקה הישראלית (מנהיגים, כתבי עת, הוצאות לאור) מתכחשים לזיהויים באמצעות תווית "העידן החדש", ומגדירים את זהותם באמצעות תוויות חלופיות.
3.    מעבר לכך שהמורכבות, המגוון והיקף התופעות של מיסטיקת העידן החדש בישראל (ובעולם) לא זכו למחקר מקיף, כתמונה שלמה– במחקרים שנוגעים בתופעות חלקיות (אם כי מרכזיות) של העידן החדש, אין אזכור של תווית זו, אשר יש בכוחה לתרום להבנתן בתוך הקשר רחב. 
4.    הנראטיבים ההיסטוריים המוצעים במחקר לגבי הופעתה של המיסטיקה החדשה מרובים וחלוקים זה על זה. בחינת הנראטיבים (המדגישים גורמים והשלכות היסטוריים) מעלה ספק לגבי האפקטיביות של השאלה ההיסטורית לצורך הבנת התופעה בהווה. 
5.    עמדת החוקר הצופה מבחוץ במיסטיקה החדשה, בשונה מעמדת המשתתף האמפתית והנוקטת בשפת השיח הפנימי, מובילה למבוי סתום בנסיון להבין הן את הקשרים שרואים אנשי העידן החדש בין רעיונות שונים והן את משמעותן של סתירות פנימיות בין רעיונות אלה. 
שיטת המחקר המוצעת נוכח אתגרים אלה היא רשתית, אינטרטקסטואלית, ושואבת את השראתה מהאינטרנט: הבנת המורכבות של תופעה בלתי מאורגנת מחייבת כניסה אמפתית לתוך עולם זה, גלישה בין אתריו השונים בלי ליצור היררכיה ביניהם, היכרות עם צמתים מרכזיים מרובי כניסות, ושימוש בלינקים הקיימים בתודעה העצמית של משתתפיו. 
כלל האתגרים הפרשניים שהוצגו לעיל משקפים את התורות שמלמדת המיסטיקה החדשה עצמה, ולכן מעידים לכאורה על אימוץ אמפתי של השקפת אובייקט המחקר עצמו. הלגיטימיות של שאיבת השראה מאובייקט המחקר לצורך שיטת המחקר נדונה כבר לגבי מייסדי שיטות המחקר המודרניות, וראויה לדיון מחודש. ייתכן, שהמצב הפוסטמודרני הוא שמחייב אימוץ של שיטות מחקר חדשות, בעלות קווי דמיון לתורות של המיסטיקה החדשה. אולם אם מחשבה יהודית הופיעה תמיד בעולם מורכב, מרושת ובלתי מאורגן, אם הזהות של יהודים היתה תמיד מורכבת מריבוי בו-זמני של תוויות, ואם הנראטיב ההיסטורי אינו מועיל להבנת תופעות במחשבת ישראל – אפשר לטעון ששיטות מחקר כאלה ראויות להיות מיושמות גם לגבי אובייקטי מחקר אחרים במחשבת ישראל לדורותיה.